הבילג'

הבילג'

הרשת הייתה במים והספינה גררה אותה חזק על הקרקעית. הספינה החליפה כל כך הרבה ידיים שכבר לא ידעו מי היה הבעלים המקורי ומתי בראו את ערימת הקרשים הצפה הזאת. רון ישב ליד ההגה והביט אל הגלים שנמשכו אל האופק, חיוך רחב מרוח על פניו וידיים פרוסות מאחורי ראשו. הוא חשב על קסטנדה. מה דון חואן המאסטר הזקן של קסטנדה היה אומר על ים כזה, ואיזה תרגילים הוא היה נותן לקסטנדה כדי לאמן אותו. אולי ריצה על המים. אויר הים מילא את ריאותיו במליחות נעימה, הוא עצם את עיניו לרגע מרגיש את הבריזה הקלה של אחר הצהריים.
"קפטן!" צעק סלים בבהלה. רון התעורר בבת אחת, איבד שיווי משקל על הכיסא ונפל לאחור. סלים הגיע אליו בריצה מחדר המנוע.
"רון, הבילג' סתום" אמר סלים עיניו פעורות בפחד.
"אז תפמפם" אמר רון מאיץ בו.
"אי אפשר הכול מוצף שם" אמר סלים.
רון הביט אל סלים וראה שאין מצב שהוא ייכנס לשם, "זוז רגע." פקד רון וירד לחדר המנוע החשוך מביט במים המזוהמים בשמן, שהגיעו כמעט עד לפתח. הוא נכנס למים השמנוניים והרגיש בחילה עזה, ריחות תחובים מילאו את אפו. הוא ירד עוד ועוד והמים עלו ועלו עד שהגיעו לו לסנטר. הוא התקדם לכיוון המנוע וראה את הפרופלור מסתובב במהירות, מעיף מים לכל כיוון. הטיפש שתכנן את הספינה החליט לשים את הבוכנה שמוציאה מים במקרה של הצפה, בדיוק מתחת לפרופלור. רון ניגש אל הפרופלור ונעמד מולו, מים השפריצו על פניו וזחלו במעלה סנטרו. הוא הושיט את ידו מתחת לפרופלור שהסתובב במהירות אדירה ובקלות יכול להוריד אצבע. מישש ומישש עד שהרגיש את הבוכנה בידו. תפס את הבוכנה בידו השניה והתחיל לפמפם אותה.
"תפסת אותו?!" צעק סלים. רון לא יכל לענות, ובמילא הוא רק רצה לצעוק על סלים שיסתום את הפה. למזלו האף שלו היה פתוח כי המים כבר כיסו את פיו, הוא הרגיש שהוא מתחיל לאבד שיווי משקל, המים התחילו להציף אותו.
"אתה יודע מה שיח נביל הדייג היה אומר." צעק סלים מנסה לעודד את האווירה. "הבילג' זה כמו הערווה של הנקבה, אבל אם יש חור, אללה ישמור." המים המשיכו לעלות ורגע לפני שהם כיסו את אפו הוא לקח נשימה אחרונה והמשיך לפמפם. המים התחילו להציף אותו, המצח שלו השתפשף על הפרופלור והוא קפץ לאחור, שחה החוצה אל המדרגות והתיישב רגע לחשוב.
"יש כרישים!" זעק סלים מהסיפון. רון רץ אל הסיפון ונעמד ליד סלים. המים הלכו והתקרבו אל קצה המעקה. ושני סנפירים חלפו קרוב ואז צללו.
סלים נפל אל הרצפה והתחיל מייבב תפילות, מתרומם מדי פעם להניף ידיו מול השמים. רון הביט אל הכרישים, ניגש אל המעקה והקיא את נשמתו אל הים. הוא הקיא והקיא עד שסיים. כשסיים קם, לקח נשימה עמוקה וחזר אל הבילג'.
"מה אתה הולך לעשות?" יבב סלים.
"הצינור סתום, צריך לשפשף אותו ואז הכול ייצא." קיווה רון והלך אל פתח חדר המנוע. הוא לקח עוד נשימה גדולה, הרגיע את עצמו וצלל לאט, לאט אל תוך המים הסרוחים. הוא זחל על הרצפה, עד שהחל להרגיש את הזרם ששולח אליו הפרופלור. הוא מישש ומישש ומצא את הצינור המשאבה. הוא התחיל לשפשף אותו מה שהזכיר לו את הפעם הראשונה שקסטל הסביר לו על המשאבה. 'זין של חמור, אם הוא סתום משפשפים אותו.' רון שפשף אותו במרץ והרגיש את עצמו מתחיל להישאב לכיוון הפרופלור, האוויר התחיל להיגמר בריאותיו אבל הוא המשיך והמשיך. רעש שאיבה נשמע מהצינור, וחיוך גדול נמרח על פניו. הוא שחה לאחרו והתרומם למעלה, מוציא את הראש מהמים, ממלא את חלל ריאותיו. הוא שחה אל המדרגות, יצא אל הסיפון ונשכב בעייפות.
"אללה יברך אותך יא רון" אמר סלים.
"לך אל ההגה תראה שאנחנו לא עולים על משהו." אמר רון