במסגרת המגמה שלי, מגמת תקשורת וקולנוע, הפקתי סרט דוקומנטרי על נרקומן לשעבר. הכוונה שלי הייתה לחדש את המודעות הקיימת, שזנחו אותה לצורך טיפול באלכוהול, אלימות ושאר אחיה ואחיותיה. הסרט היה אמור להיות מוקרן עבור נערים ונערות , ילדים וילדות שכבר יודעים ומכירים, אבל בכל זאת נופלים קורבן ועוברים לצד השחור של העולם.
בחרתי לצטט את סיפור חייו של האדם הנפלא הזה שלא כמו רבים אחרים אסף פיסה פיסה מגופו ובחר לחיות. כל הציטוטים הללו הם מן התחקיר שערכתי לו. לדאבוני במהלך עשיית הסרט, הוא נטש אותנו עקב סיבות אישיות. מי יתן והסיפור הזה יתגולל ויציל חיים.
"אתה פוחד לחיות.
גדלתי ביפו, בשכונה שהייתה חממת סמים ופשע. הרקע שלי לא קשור לסמים כלל. גדלתי בן יחיד לשתי אחיות. בגיל 10 שיחקתי בקבוצת הילדים של הפועל ת"א בכדורגל ובשלב מאוחר יותר הגעתי לנבחרת ישראל. החיים שלי היו יפים. אני תכננתי, אבל מישהו צחק".
"הבום הגיע כשאבי נפטר. בבת אחת, עולמי נפל עליי. יומיים לאחר מכן פרצו לבית משפחתי אנשים שהכרתי וגנבו תמונות של אבי המנוח. הייתי אז בן 18, ועם מדי צבא הלכתי לחפש אחר הפורץ. הייתי מוכן להרוג אותו, כבר תכננתי את הרצח בראשי. כשמצאתי אותו, הוא הושיט לי יד וחשף בפניי עולם חדש".
"הוא אמר לי שזה ירגיע אותי. שזה ישכיח ממני את כל הכאב ויסדר אותי. הוא הושיט לי את ההירואין- הסם הראשון שלי. מה שהיה נכון זה שהוא באמת סידר אותי. נתן לי תחושב שאני יכול להתמודד עם הכל. בשנים הבאות חייתי בסתר. אנשים גילו את זה וסיפרו לאימי, אך היא רבה עם כולם ואמרה: "הוא שוער מצטיין בכדורגל, הוא לא נרקומן". מחבריי החדשים קיבלתי את הכינוי- שוער הסף".
"הייתי עם האנשים הכי מסוכנים. הייתי עוף מוזר בעולם הפשע, עולם של כלום. כל יום אתה רואה מולך את המוות. לפני כן, חשבתי שלי זה לעולם לא יקרה. שזה רחוק ממני שנות אור, אבל זו עובדה".
"המחלה היא ההכחשה, אתה חושב לעצמך: "אני בר שליטה". בהתחלה אתה אומר שתשתמש פעם בחודש ואז פעמיים בחודש. מהר מאוד זה מגיע לכל יום בחודש".
"מה שמסוכן זה שכאן אין שליטה.אין 'לי זה לא יקרה'. אין עינית שתוכל להציץ דרכה ולמנוע את כניסת הסם לחייך. שום דבר לא יוכל להשפיע- לא לאום, לא דת, לא מין ולא גזע. כל עוד אתה בן אדם זה ילך איתך עד הסוף כאשר תמעד".
"כשהתחתנתי, אישתי ואני היינו בטוחים שאם נביא עוד ילד, הכל ישתנה. אבל לא הפסקתי להשתמש- רק עוד ועוד ועוד. שיקרתי לאישתי שזה תמצית חשיש ולא הירואין כשהיא מצאה ניירות כסף. שום דבר לא לימד אותי לקח. יום אחד היה לאחיין שלי יום הולדת. הלכתי לקנות לו מתנה, אך התכוונתי לקנות סמים. הרצון העז שלי להגיע למנה, גרם לי לאבד ריכוז ועברתי תאונה קשה. גססתי ונשארתי בחיים. כל אלה לא מנעו ממני להשתמש שוב. היה לי קריז כששכבתי בבית החולים. כל מה שרציתי היה רק להשתמש".
"אישתי אמרה לי: "או הסמים או אני" אז התגרשנו. עזבתי את ת"א ועברתי לבת-ים".
"הגעתי למצב שאני לוקח סמים כדי להישאר שפוי. הגעתי למשקל של 48 קילו. באחד מרגעי 'אי השפיות' שרפתי לעצמי את הרגל וכמעט נאלצו לכרות לי אותה. איבדתי כל צלם אנוש. ניסיתי ללכת למכון גמילה בירושלים, אבל מצאתי את עצמי משתמש עוד יותר. המשפחה ניתקה איתי כל קשר".
"נקודת המפנה הייתה כשאימי זרקה אותי מהבית. שאלתי את עצמי מה אני עושה. מכרתי את עצמי לעוד שנים של שימוש. התקשרתי למנהל מכון גמילה ואמרתי לו שיקח אותי עכשיו, לפני שאני מת סופית. ארבע השנים האחרונות שבהן השתמשתי היו רק בשביל 'להשתמש'. ביום האחרון שבו מנהל מרכז הגמילה ביקש ממני להיפרד מסם- סוף סוף התמסטלתי באמת. הייתי בעננים. הייתה לי תחושת אושר ותענוג שלא ניתן לתאר במילים".
"19 שנים אני נקי טוטאלית (מכל דבר ממכר: סמים, אלכוהול, הימורים וכו'). החברה למדה להכיר אותי ולקבל אותי חזרה אליה, אחרי שנים של השפלה וחוסר יחס. התחתנתי בשלישית וכעת יש לי שלושה ילדים מקסימים. האושר הכי גדול שלי הוא שהמשפחה חזרה אלי ואפילו בני הבכור חזר לדבר איתי, לאחר שנים של נתק".
האדם הזה מנהל כעת מכון מגילה שהקים בעצמו והוא עוזר לנרקומנים להיגמל מהזוועה. הוא עורך הרצאות ועושה כל שביכולתו על מנת להציל חיים. את שיחתנו הוא סיכם כך:
"בפעם הראשונה- אתה משתמש בסמים. בפעמים הבאות- הסמים משתמשים בך".
