אני עולה
במדרגות, יש התרגשות עצומה בגופי, פעימות ליבי דופקות בחזקה אך אני שלו.
אני מרגיש
כולי כאילו אני מרחף את המדרגות ולא עולה אותן.
אני רואה אור
לבן בסוף גרם המדרגות. אני רוצה לחזור, אבל מרגיש בטוח לעלות למעלה, כאילו נועדתי
להגיע לשם.
הגעתי לסוף
המדרגות ומה שמפריד ביני לבין האור הלבן היה הדלת העשויה עץ מאגוני חום ויפיפה,
קרני האור המבצבצים מדפנות הדלת נותנת תמונה של כמו פיצוץ עצום מאחורי הדלת.
אני ניגש
לדלת, נוגע בידית ומרגיש צמרמורת קלה בגופי, ומבחין בעילה סגולה אשר מרחפת מעל
גופי בצמוד לעור המצומרר שלי. אני פותח את הדלת ועוצמת האור נחלשת.
אני רואה מצד
ימין דלפק ומאחוריו שני זקנים בעלי שיער לבן וזקן ארוך גם כן לבן.
הם נראו כמו
מלאכים, מפני שהם נראו כל כך שלווים ורגועים, כאילו הם רק מחכים לעשות משהו טהור.
מצד שמאל ראיתי דלת, בצד ימין שלה במקום שאמור להיות המזוזה ניצבת לה נורה אדומה
מהבהבת מזכיר טיפה את הצ'קלקה של המשטרה.
אני ניגש
לדלפק הימני מתוך אינסטינקט, והאיש הזקן מסתכל עליי ושואל
"יקירי, אפשר לשאול אותך שאלה?" אני
מסתכל עליו, בוחן את הזקן השני ושוב חוזר אליו. "אמ...כן, בכיף מה השאלה? ואם
תוכל גם אתה לענות לי על שאלה אחת, אני נורא אשמח" ציינתי
"ובכן...מדוע
הנך ממהר?" שאל אותי הזקן כשהוא מרים גבות ועושה עם הידיים צורה כאילו שהוא
אוחז בהגה. אני חושב מעט.. ועונה לו
"תראה, מלמעלה זה נראה קל ופשוט, אבל כשאתה
עובר את זה , אתה מוקף במלא רגשות ולחצים שלא תמיד הדרך שבה אתה פועל היא בהכרח
הנכונה" אמרתי
"זה נכון בהחלט, אני מצדיק את מה שאתה
אומר, אבל מכל מקום תמיד ישנה אופציה של.. רגע, לעצור ולחשוב. כדאי לי להיכנס
לאטרף המסוים הזה? זה שווה לי? כי לפי הנתונים הנוכחים אתה לא נמצא במקום שהוא כל
כך טוב בזה הרגע, אתה מסכים איתי?" שאל
"איפה אני נמצא?" שאלתי
"איפה
אתה חושב שאתה נמצא?" ענה בשאלה
"גן עדן? גיהנום? מעבר?" שאלתי כבר לא
יודע את התשובה.
הוא התכופף
למטה ושלף 2 מכתבים ואמר "קח" "קח תבחר, המכתב הימני הוא זה שיחזיר
אותך למטה"
"והמכתב
השמאלי?" שאלתי.
הוא נאנח ולחש לשותפו "אח...הסקרנות"
" המכתב
השני הוא המכתב השני" אמר ועניו בהקו.
"החלטה
קשה מפני שאני סקרן לדעת מה יש במכתב השני.." אמרתי כבר מבולבל.
"אתה
מסוקרן לדעת מה יש במעטפה השנייה את זה אני יודע, אבל השאלה היא האם שווה לך את
הסיכון של המעטפה השנייה?" אמר
"סיכון?"
שאלתי
"כן זה
סיכון , הרי אתה לא יודע מה יש במעטפה השנייה נכון?"
"נכון" עניתי
"אז זה
סיכון" אמר והתקרב אליי מעט.
"אתה
מוכן לקחת סיכון על משהו שאתה לא יודע מהו?" שאל
"אמ.. בנסיבות אחרות כן" עניתי
"אבל
עכשיו אנחנו בנסיבות האלה, במה תבחר? האם אתה מוכן לקחת סיכון על משהו שאתה לא
יודע מה התוצאה שלו?" שאל
"לא" עניתי "לא אני לא מוכן לקחת
סיכון" אמרתי.
האיש הזקן יצא מהדלפק שלו לקח את המעטפה הימנית
ואמר לי
"בוא"
"בוא
הולכים"
"לאן
הולכים?" שאלתי
"חוזרים
בחזרה לאחר שלמדת את הלקח שלך, עכשיו אתה יודע שאתה לא צריך לקחת סיכון על משהו
שאתה לא מודע לתוצאות שלו כמו לדוגמא התאונה שעשית.
אתה לקחת את הסיכון לנהוג מהר למרות שהיה לך לחץ
ומיהרת. אתה לא ידעת מה תהיה התוצאה ואיזה סיכון אתה לוקח" אמר ופתח בשבילי
את הדלת. הסתכלתי עליו קצת מבולבל אך מבין.
תודה רבה
אדוני" אמרתי לו
"בבקשה
רק אל תחזור לכאן שוב, לפחות לא בזמן הקרוב. שלושת ילדייך התמימים עומדים סביבך ובוכים" חיוך רחב התנוסס על פניו
"אל
תדאג, ניתנה לך עוד הזדמנות".
דמעה חמה זלגה על פניי.
"תודה
רבה לך אדוני אני אלמד את הלקח הזה לתמיד".
נכנסתי דרך הדלת שהתגלתה כמעלית והדלת נסגרה
אחרי, תוך כדי הזקן מנופף לי לשלום.
התעוררתי בבית
החולים מוקף במשפחה שדאגה לי, החלמתי וחזרתי הביתה.
עכשיו אני
יושב מול הטלוויזיה, צופה בערוץ 22, ואומר תודה על היום שהבנתי שיכולתי להופיע
בערוץ הזה שבוע קודם לכן.
היזהרו
בכבישים רבותיי...
