האיטי (מוקדש לבני דרור ולכל צוות המחלצים הישראלי)

ההרס, המוות החורבן.

המוח לא מכיל את המראות.

"זה לא נראה כלל כמו גופות",

אומר לי בני.

"והריח?"

אין עונה.

כשמקס נובח אות חיים -

חופרים כולם כאיש אחד.

כשז'יל נחלץ מבין ההריסות -

מוגדר האושר מחדש.

הם מתחבקים.

הלמות ליבם - פעמוני ענק

קולם עולה ומהדהד,

גובר על כל תרועות הגיל

ושאגות שמחת הסובבים.

 משלחת החילוץ הישראלית להאיטי, ינואר 2010 

© כל הזכויות שמורות למשה טרופה