שניים

התוכלי להיות בדמיונך כאילו יש שניים

בצלצול של כלניות

כיש נשירה לא בשמיים והדמעות לא בוכות

העונה עוד משתנה ארבעה פעמים

כנשיקה מתוקה של פעם.

אחרי שירי הזמרה עוד נותר קצה ענף רחוק

במסלול שלא ניתן לשנות כזמן עיקבי

מהומה של רסיסי שמש וגבעות ששוקעות ברוח קרה

ככה זה כשיש שניים בטיפה אחת של אהבה.

אנחנו מחפשים תמיד את היום הראשון

בין שחפי האוקינוס ללילות שהפחד בורח

לא בגלל מוות האלים או פרח בדמות הלב

רק משמות אפשר עוד לשרוד.

התוכלי  להיות בדמיונך אבן של צפיה

כהשקיעה מכבה את זהב הגעגועים

מפה לשם המרחק לא ידוע

עמוק כים.

ועבר שנותר מהשתקפות העצים