התחלתי לכתוב כמו תמיד

25.02.2010

התחלתי לכתוב כמו תמיד כשכותבת בציון התאריך של היום. עשרים וחמישה ימים בחודש פברואר בשנת אלף תשע מאות שבעים ו...ומצאתי את עצמי חוזרת למאה הקודמת, לאלף ההוא. אז הייתי נערה  בת עשרה, נערה מאוהבת נורא בבחור שלה. אני הייתי בכתה ט' והוא בכתה י'. לי עיניים בהירות ולו גם, לו תלתלים ולי גם. כמעט אותה קומה אותה גזרה קלילה של נער ונערה מאוהבים נורא. אחרי שנה התגלו אי הבנות שלא השכלנו להבין, והלכנו איש לדרכו כואבים, מתגעגעים, אוהבים נורא. אבל השנה ההיא עברה ואנחנו במאה שבאה עם האלף הבא. אני אישה מבוגרת , אשת איש כבר הייתי, אמא לשלושה ילדים גדולים בהרבה מאותה נערה מאוהבת נורא. עשרים ושבע שנים אשת האיש ההוא, ההוא ואף אחד מלבדו. עכשיו כשאני בדירה שלי, אוספת את חיי מחדש באות האהבות, נכנסות כאילו לא עברו השנים, כאילו לא התבגרה הנערה, שום לקח לא למדה לא אספה לעצמה בדרך פיסת תבונה.

נכנסתי למיטה מוקדם היום , מוקדם מכל הימים בדירה שלי. המחשב איתי, המוזיקה מתנגנת והרגש הזה שמשאיר אותך צעיר כל כך בלבי. רוצה שהכל יסתדר, שיהיה טוב, שיהיה אחר. בחוץ סערה, אני יודעת כבר, סערות סוחפות אותי למקום אחר, אני מרפה, מאפשרת לעצמי להיות במקום ההוא המטלטל כל כך, במקום ההוא אני מחכה!