מתוך חדשות בן עזר 524

יהודה הצבי: יעקב חורגין, עורך "הבֹקר לילדים"

מר בן עזר, שלום רב,

 קראתי בעניין רב את מחקרה של ד"ר יעל ויילר ישראל על "הבֹקר לילדים", שהתפרסם במכתב העיתי שלך [גיליון 523]. המחקר עניין אותי לא רק בשל סנטימנטים של נוסטלגיה (הייתי קורא נאמן של אותו שבועון כבר מיומו הראשון) אלא בשל ההוקרה שניתנת בו ליעקב חורגין, סופר ומחנך, שהטביע את חותמו על העיתון ובליבות קוראיו. לדעתי, חשוב היה לעורך, ובמיוחד, להדביק את הקוראים בלהט הציוני שלו, בתקווה ובאמונה בגאולת העם והמולדת. זה היה הנס והדגל של העורך, ובמידה רבה גם של שאר חברי המערכת.

לא כל כך הסכמתי עם ד"ר ויילר כאילו ניתן ב"הבקר לילדים" ביטוי מספיק לתודעת השואה ולאירועי מלחמת העולם השנייה. אולם, אינני "מאשים" אותו ספציפית: כל היישוב כולו היה מרוכז הרבה מאוד בתוך עצמו, ביחסים עם שכנינו הערבים, במלחמה שלנו נגד המנדט הבריטי. נודה על האמת, לא הרבה נעשה מצד ראשי הישוב (ואולי לא ניתן היה לעשות הרבה) כדי לעצור את מכונת התופת של השטן הנאצי.

להמחשת הכיוון המרכזי של הלך הרוח באותם ימים, אני מצרף בזה שיר של ילד בן 11, שפורסם ב"הבֹקר לילדים" מס' 15 (ה' בכסלו תש"ד, *2.12.1943).

מכתב למערכת

יְהוּדָה צְבִי שָׁר עַל רַמָת-הַכּוֹבֵשׁ

וְעַל הַגְּאֻלָה

מִזִוְעוֹת רַמָת-הַכּוֹבֵש

מִדִמְעָהגְרוֹנֵנוּ יָבֵש.

אַך לִבֵּנוּ עֹז לָבֵש:

לֹא נִירָא מִפְּנֵי מוֹקֵשׁ.

אַל יֵאוּשׁ, עַם-סְגֻלָה!

הִנֵה תָּבוֹא הַגְּאֻלָה.

כֹּף, עִבְרִי, צַוָארְךָ

לַמּוֹלֶדֶת וּלְעֻלָה.

יהודה צבי, תל-אביב (בן 11)

בברכה,

יהודה הצבי