אני רואה את העתיד
אני מרגיש את זה.
אני נוסע בכביש, מאה מטר מלפנים נמצא רמזור, אני מאט את הרכב.
כל הילוך שאני מוריד אני מרגיש את העייפות גוברת.
אני מגביר את הווליום, מדליק סיגריה כדי להתעורר, אך זה לא עוזר.
אני נעצר באדום צמוד לפס הלבן, היד בחוץ בזמן שהסיגריה מתקצרת, ואני מועד אט..אט.. כלפי ההגה.
אני רואה, אני רואה את זה, אנשים רצים מסביב לרכב צועקים ופצועים, מערבולות אש כמו טורנדו
מציפות את תל אביב.
השמים שחורים וטלטולי ברקים ורעמים משגעים את הסדר שהיה עד עכשיו.
אני מסתכל על מעבר החציה, אני רואה אדם לבוש לבן, חוצה לו באיטיות את הדרך כאשר עילה כפולה ומהבהבת בוהקת ממנו.
אני רואה במראה משאית מתהפכת וגל של פיצוצים, ואז רטט.
ממשש את הכיס הקדמי ומוציא את הפלאפון.
הודעה "מזל טוב מאמי.." נכתב ב 21.12.2012
בוםםם.....
פלאש לבן, רעידות חזקות וקולות ניפוץ עזים.
אני מרגיש את כל הרסיסים מנקבים את גופי, אני מרגיש איך הסאונד נעלם וקו טלפון צעקני מפוצץ לי את המוח, אני מסתחרר, אני מתעלף.
עניי נשארו פקוחות.
אני מביט בשמים, ולא מוציא מילה.
הכל רק אשליה
אני מרגיש חום, חם לי ושורף..שורף.
אני חוזר לשמוע, אני שומע צפצוץ חזק.
ביייייפ
צפצוף חזק
ביפפ ביפפפ
שורף לי.
אני שומע עקבים.
קלוק קליק
קלוק קליק....קלוק קליק...
"נו מה קורה בונבון? נרדמת? תתעורר, עברו כבר 2 ירוקים"
אני מזיע, נרדמתי, הסיגריה.. שרפה לי את היד.
אני מתאפס על עצמי מדליק מזגן.
הרמזור התחלף לירוק, אני פונה שמאלה ועוצר בצד.
וואיי... אני נשען אחורה ושותה קצת מים.
אני מכווץ את העניים אך הם נפקחות.
אני רואה שלושה אופנועים.
אני מתעלם מהם.
הם מתקרבים לעט לעט, מפנים מבט חודר כאשר הם חולפים על פניי.
אחד מהם נעצר והשניים ממשיכים.
הוא יורד מהאופנוע וצועד לכיווני.
אני עוקב אחריו דרך המראה הצדדית.
הוא מסתכל בשעון ועומד ליד הרכב.
הוא מכניס יד למעיל ומוציא פלאפון, הוא קיבל שיחה.
הוא מהנהן עם הראש ומסתכל עליי, עכשיו הוא סגר את השיחה.
הוא מתקדם צעד אחד ומכניס יד למעיל, הוא מתקדם עוד צעד אחד ומוציא אקדח שחור מהמעיל, הוא מתקדם עוד צעד ואני יכול לשמוע את דפיקות הלב שלי כאילו הם באסים.
האישונים נפקחים ומחשבות רצות.
גיל 4 , 10 , 18 , חברה , משפחה , תל אביב, הדופק רץ במהירות, בום בום..בום בום.. בום בום...
הוא נעמד מולי מרים את היד עם האקדח טעון, מכיוון לראש שלי, קורץ מחייך ובום....
הזיה
השמים הפוכים, הדשא למעלה, העננים למטה.
הד של קשיש נשמע מסמטה חשוכה.
אני הולך ישר אך גופי נוטה ימינה שמאלה.
אני נאחז בקירות ודוחף עצמי כדי לא ליפול.
אני מרגיש כמו שיכור , כואב לי הראש ואין לי מושג איפה אני.
אני נתקע בדלת מעץ שעל המשקוף שלה כתוב welcome.
אני פותח את הדלת, מימין שלושה בחורות ומשמאל שלוש ילדים.
ברקע אני שומע "ילד 4 אנא גש לאמא מספר 3, ילד חדש תמתין בתור עד שיקבעו לך אמא"
ושוב הודעה "מחלקת 123 ילדים להשכרה, התקבלו שתי ילדים חדשים"
בזזזזזזזזזזזז בבבבבבזזזזז
חחחחחחווווווווחחחחחחח
קולות צורבים את האוזניים, אני מרגיש טלטולים בגוף ובראש.
משפטים מנוכרים רצים לי ...."איזו שמש יפה היום"....חם לי, תקנה לי ארטיק אבא.."
"שונאת אותך...."
"שונאת...אותך.."
"אוהבת..."
צמרמוקת חזקה עוברת לי בגוף, וקר... אררררר קרר לי...
אני מרגיש מים קרים בגוף, מאיפה הגיעו?
קרררר אני מרגיש אותם זורמים לי בורידים....רררר
אני רואה תגית מולי, ד'ר אלכסנדר רייכל.
צוחק מי שצוחק אחרון
ירון? ירון אתה שומע?
"אה.. כן! כן.. מי?.. מי אתה?.."
"ד'ר רייכל, אתה נמצא בבית חולים , עברת אירוע מאוד קטלני לגוף שלך"
אני מסיט את הראש ימינה ושמאלה ... פאק....!
"לקחת סם סיני הזייתי מורכב, כל מה שקרה ביומיים האחרונים, הם בספק שקרו..."
"אז מה אתה בעצם אומר לי? ש.. ש... שהאופנוע.. ו... והאש.. והכדור.. ו.." כן.. הכל"
??!!!
פאק..... פאק.... פאק!!
אני עומד וחושב, הרופא מסתכל עלי.
אני יושב וחושב והוא מסתכל עליי.
אני חושב שלא..
הוא חושב שכן...
"לא נכון.. " אני אומר
אני מסתובב אחורה והרופא שולף אקדח כסוף, הוא מסתכל עליי קורץ ואומר ...
גם זה לא אמיתי...
ק ל י ק
ק ל ו ק
בוםםםםם........
:) קו למחשבה....
