אין בחיים שלנו עיר גדולה

אין בחיים שלנו גשרים ולא אוטוסטראדות

הדרכים כולן מובילות אל אותו בית קטן

בו נתחבא בימים קרים

שם, בין עצים מזדקנים לאנשים גזומים

אנחנו מנסים לא להתפצל

אל שבילים שלא נכיר את סופם

אין בחיים שלנו שדרות רחבות ולא פארקים גדולים

אצלנו הכל נע מניצוץ אל חשכה מוחלטת

מחולי שלא נבין אל השלמה שלא נטען

כמו יריות שאיש לא ידע להסביר

המילים פושטות את עורן

וקופצות אל תוך השיר

היינו כמוהן

עד שהפנמנו את הזמן שחלף

את הים שנרגע

ולא מצאנו את החוף בסופו

גם לא סירה שעגנה במזח

אין בחיים שלנו בתי קפה קטנים,

נגני רחוב שמוציאים צלילים ברדת החשכה

אנחנו רק נעים במעגל אינסופי

של חרדות ותקוות

אחת כובשת, אחת נכנעת

אחת נוגסת, אחת נאכלת

אנחנו כבר לא זוכרים את המילים שהתחילו את השיר

ואת השיר שפסק פתאום באמצע

במחסום דרכים

שמישהו הציב משום מקום

בטענה שייתכן וזה היה מונע את ההרג

אין בחיים שלנו נמלים גדולים

אליהם חוזרות האוניות ממסע בימים

ואין קניונים גדולים בהם ניתן להסתתר

מפני הטוב ומפני הרע, הסכנה הלא ברורה

ילדים שהמצאנו, הורים שלא היינו

אין בחיים שלנו עיר גדולה

עליה אנחנו יכולים להתרפק

אולי מקומון שבועי, אולי ביטאון מפלגתי

ואהבנו את הקצב של הזמן

ואת המילים שחיברנו לו

עכשיו זה תורנו להגיח

מבין הבתים ההרוסים, הכבישים המשופצים

מבעד חלונות הראווה, ושלטי פרסום גדולים

אל תוך חיינו בחזרה