יצירות אחרונות
מנקרת גברים (0 תגובות)
צביקה רז /שירים -02/06/2024 13:29
ים מוקדש לאביה אוהבת הים (7 תגובות)
אילה בכור /שירים -02/06/2024 08:36
אוֹר וְחֹשֶׁךְ - לבמת הדיון של נורית (7 תגובות)
שמואל כהן /שירים -02/06/2024 02:22
אָמַרְתִּי לַאֲהוּבִי: / 1 / (5 תגובות)
רבקה ירון /שירים -01/06/2024 22:31
רוקדת חיים (1 תגובות)
אסנת אלון /שירים -01/06/2024 20:10
פילינג (1 תגובות)
תומר קליין /שירים -01/06/2024 11:04
מַעֲשֶׂה בִּשְׁלוֹשָׁה שְׁעוֹנִים בְּעִקְבוֹת הַשָּׁעוֹן שֶׁל אַיָּלָה (11 תגובות)
אביה /שירים -01/06/2024 08:09
שירים
פרחים גדלים לקטיפההיה שם שדה, צבעוני ועזוב, שמור, מסתורי, במקום לא נודע. בקיץ יבש הוא, בחורף רטוב. תכולת עלעליו, איש לא ידע. כך היה, מחזה, הלום בעיניי, ליטף את נפשי, הזועקת לקרב. כותרת פרשה, תפארתה בידיי, נוף של פריחה, במוחי אז נצרב. פרח שלי, בשדה צבעוני. שערך מתנוסס, בערגת זרעך. פרחים גדלים לקטיפה, אך אני לך, אב, לא אקטוף, לא אשלח, את זיו עלומיך... לשווא. היה לי שדה, פרטי, בחלום, ניצן מלבלב, ליטש קומתו. נופף גבעוליו, כאומר לי, שלום, כך פרח גדל לקטיפה, בעיתו. כך דמעתי אל מול האומה: "איך אשמור גבעולים, זקופים בעיתם, ותיבול הכותרת אלי, באימה?" רטטה היא אלי בדממה. פרח שלי, בשדה צבעוני. שערך התנוסס, בערגת זרעך. פרחים גדלים לקטיפה, כך אני לך, חב, לא אשכח, לא אשלח, את זיו עלומיך... לשווא. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |