יצירות אחרונות
כן צועד לבדו (1 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -18/11/2026 20:28
צביקה ס' (2 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -18/11/2026 19:09
מחשבות שקטות (2 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -18/11/2026 18:45
לִמְצֹא אֶת עַצְמִי מֵחָדָשׁ (4 תגובות)
אביה /שירים -18/11/2026 18:31
אין עם מי לדבר (4 תגובות)
ZR /שירים -18/11/2026 15:49
קבלת חוסר השלמות (7 תגובות)
**לנה** /שירים -18/11/2026 15:36
עלילותיי חבר לי חרוז ובואו לכרוז (6 תגובות)
דינה קגן /סיפורים -18/11/2026 11:41
פיל (14 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -18/11/2026 06:36
לֹא לְהַרְפּוֹת🌹🌹🌹 (21 תגובות)
שמואל כהן /שירים -18/11/2026 05:31
שירים
פרחים גדלים לקטיפההיה שם שדה, צבעוני ועזוב, שמור, מסתורי, במקום לא נודע. בקיץ יבש הוא, בחורף רטוב. תכולת עלעליו, איש לא ידע. כך היה, מחזה, הלום בעיניי, ליטף את נפשי, הזועקת לקרב. כותרת פרשה, תפארתה בידיי, נוף של פריחה, במוחי אז נצרב. פרח שלי, בשדה צבעוני. שערך מתנוסס, בערגת זרעך. פרחים גדלים לקטיפה, אך אני לך, אב, לא אקטוף, לא אשלח, את זיו עלומיך... לשווא. היה לי שדה, פרטי, בחלום, ניצן מלבלב, ליטש קומתו. נופף גבעוליו, כאומר לי, שלום, כך פרח גדל לקטיפה, בעיתו. כך דמעתי אל מול האומה: "איך אשמור גבעולים, זקופים בעיתם, ותיבול הכותרת אלי, באימה?" רטטה היא אלי בדממה. פרח שלי, בשדה צבעוני. שערך התנוסס, בערגת זרעך. פרחים גדלים לקטיפה, כך אני לך, חב, לא אשכח, לא אשלח, את זיו עלומיך... לשווא. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |