מחר

בלילות של רטיבות לכיכר הקרובה

דימיון הופך למציאות

ואני מצטרף אלייך כשאת

לא שלי

אל היער שיש בו מעט נחמה

ומכשפות שמלמלות אל חלונות גבוהים

בסך הכל אזהרה.

את תצעקי את הצעקה אל האור

המסנוור

לכאב החריף של המגע הזר

לציור

שלא אוכל לפענח

וליד הרוח לא ישר

כל צער.

בלילות של שעות מאוחרות

הזדמנות מסוכנת שתהיי לידי

מה נחוץ שהחיוך יהפוך לאצילי

זמן שעתיד להתפוצץ

בצורה שאין בה מה להפסיד.

כך מסתכלים בזה והפכו להיות

הוא והיא

במים עמוקים שנשארו לבד

אין מהירות אחרת להציע

כל אפשרות ללב

כל תנועה של הפה

מחר תמיד יהיה מאוחר.