בס"ד
אדם שמתחזק ומתקרב לקב"ה נקרא "בעל תשובה"(בלי להכנס להגדרות יותר מידי)
אמרו חז"ל: "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים.."
וכבר עמדו על כך והוסיפו: "הבא ליטהר מסייעין בידו"
ממילא הרגשתו הרוחנית של השב באמת מתעצמת והוא מרגיש את השגחתו יתברך..
כמו שאומרים היום: !!..מרגיש באורות.!!.
אך הנה נמצא כי לאחר זמן אותו אדם צונח צניחה חופשית ומתפשטת בו תחושת כבידות כשל חפץ הנזרק מגובה רב כלפי מטה!!
והשאלה שעולה ..לאן נעלמו אותם ריגשי קירבה שהיו בתחילת דרכו??
הפשט בדבר הוא כך:
כאשר אדם בא ליטהר מכל חטאיו ושב אל ה' אזי ה' מקרב אותו אליו בחסד גמור (דהיינו באיתעוררותא דלעילא בלבד ) ומאיר אליו פניו...
ובאמת.. משום שבשבילו זו היא עת רצון והארת פנים אין הוא מרגיש צורך בהשתדלות ועבודה עצמית (איתעוררותא דלתתא)..
אך לאחר שכבר עברה העת של: "טעמו וראו כי טוב ה'" ונגמרה שעת ה"חסד חינם" סימן הוא שהקב"ה מבקש את עבודתו מלמטה והשתדלותו.. ועכשיו הוא זה שצריך לפתוח פתח על דרך שאמר המדרש :" אמר קב"ה: פתחו לי פתח כחודו של מחט "וכו'..
ומהי עבודתו העצמית ?? ..לקום ולא להתייאש בכל פעם שנופל!!! כשם שכתוב "שבע יפול צדיק וקם"
חברי שאלני שאלה:
מדוע כאשר עוזבת אותי תחושת השמחה שהיתה לי במשך היום ישנה לי הרגשה שחסרה אישה בחיי שתמלא לי חלל פנוי בלב?אפילו שאני יודע שזה לא הזמן כי אני צעיר מאד תחושת הריקנות הזו נותנת לי לחשב שרק אישה תפתור את זה...!?
ועניתי לו כפי כח שכלי הקצר:
לפי תפיסת שיכלך השקוע בחומרניות הגוף רק אישה תמלא חלל פנוי זה אך לא כך הוא!!
האמת היא שתחושת ריקנות זו היא תוצאה של רחמים עצמיים וממילא לפי תפיסה חומרית אישה שרגשותיה יותר מפותחים משפיעה על סביבתה רחמים דבר שביכול יגרום לך בתור גבר להתנתק מרחמים על עצמך ו"לפתוח את סגור ליבך בפניה " כך שהיא זו שתתמלא עליך ברחמים!!
אך עדיין ישנן שתי שאלות:
1)מה יכול לגרום לרחמים עצמיים?
2)מה הפתרון להתנתק מהם במקום ללכת אחרי אשליה חומרנית?
ואציע תשובתי ועצתי:
רחמים עצמיים אלו באים כאשר לאדם ישנה ירידה רוחנית שמשמעותה לאו דוקא ח"ו קלקול אלא הסתר פנים וחוסר סיעתא דשמיא.ובמילים אחרות כאשר נעלמת האיתעוררותא דלעילא!
והינם באים להגיד לאדם שבמשך כל העת הזו שהיתה לו סיעתא דשמיא וחי בחסד בתחושה של קירבה מדהימה ותעצומת נפש רוחנית לא שם ליבו להשקיע מעצמו באיתעוררותא דלתתא.
ולכן נפשו מתמלאת ברחמים עצמיים שמקורם במין הנקבה בגשמיות ובמידת הגבורה ברוחניות שהרי מידת החסד היא ימין שהוא שפע ומידת הגבורה היא שמאל שהיא דין ובדין צריך את עבודתו של האדם!! שכל תכליתו היא להתענג מזיו השכינה לעולם הבא ושלא יהיה זה לחם חסד אלא מצד זכותו לקבל זאת!!.
וכשיש פגם בהשתדלות ובעבודת ה' דבר זה בא לידי ביטוי באותו אופן ששמו רחמים עצמיים!!!
מי יתן ונעבוד את הקב"ה ברמ"ח איברנו ושס"ה גידנו אמן!!
