על הבוקר..

לפעמים הטמטום חוגג אצלי גם בימי חולין..

בוקר יום שני, מתעוררת מזנקת לקומקום ולא מבזבזת אפילו שניה, במקביל שמה את הקפה והסוכר

בכוס וטסה לצחצח שיניים , מדליקה סיגריה וחוזרת למטבח בדיוק בזמן שהמים רותחים, מוזגת לכוס

 והולכת עמה למרפסת, מתישבת על הכורסא ומשלחת את רגלי לעבר המעקה .. לוגמת בהנאה

גדולה שלוק מהקפה ושאיפה מין הסיגריה, גן עדן ..

הטלפון מצלצל קמה בעצלתיים ומרימה את השפופרת בלי טיפת סקרנות של , מי מתקשר בשעה

חמש שלושים ושבע בבוקר

"הלו"

"שלום, רונית?"

"כן"

"מדבר ליאור מה שלומך"

התאים במוחי התחילו לעבוד במרץ "ליאור" ?  אין דבר כזה בזיכרון ..

"כניראה שיש לך טעות"

"שמך רונית?"

נכון

"חבר משותף נתן לי את מספר הטלפון שלך"

גנוב הבן אדם .. בטוח .. חמש שלושים ושמונה , זאת שעה לרומנטיקה ועוד על הבוקר ?!

הקול שלי נשמע יותר כשלו מאשר שלי, נו מילא הרבה פעמים אמרו לי שאני נשמעת די סקסית אך

לרוב חשבו שנמצא לידי מישהו שנשמע סקסי , טוב , מספיק עם זה והמחשבות המהירות האלה ,

עושות לי סחרחורת.

"מי זה החבר"

"ביקש שלא אומר את שמו"

אז שיהיה לך יום נפלא, ביי !

"חכי שניה"

נו..

"אני, אני עריק מהצבא"

אתה מה??

"עריק"

כמעט בלעתי את הסיגריה.. כאילו מה? הבן אדם החליט לשגע אותי, כבר רבע שעה חופר לי ולא

מבינה מאיזה כוכב נחת עליי

"יופי לך ! ומה לי ולזה?"

"היות ואת כזה מכירה את המפקד שלי..חשבבתי אולי את יכולה לדבר איתו, למה אני לא רוצה לשבת"

איזה חבר משותף יש לי ולפישר הזה ומי זה החבר הבן ז.. ששולח אלי עריקים שמתחזים למחזרים

בפוטנציאל ומי זה המפקד הזה ולמה בכלל אני מבלבלת לעצמי את המוח ולא שולחת אותו לאמא שלו !!

"מי זה המפקד?"

"רוני"  או..קי.. יש איתות מכיוון המוח השמאלי שלי המתבטא בראשיתו של כאב ראש

"לא מכירה, למה ערקת?"

"לא יכולתי לעזוב את החברה שלי , את מבינה אני מת עליה לא יכול לעזוב אותה לרגע"

נשברתי.. תקשרתי.. ובנוסף הוזמנתי לחתונה וזה עלה לי שלוש מאות שקל.