בס"ד
מבוא
אקדים ואומר שאיני מתכוון להקיף את הנושא וגם לא כעשירית ממנו אך בהחלט רצוני לתת חומר למחשבה....
מוסיקה ובידור בדורנו
נושא זה למיטב ידיעתי הינו שיחת יושבי שער זמן רב עד אשר נשחק הדק היטב בפיהם והיה לשחוק וקלות ראש .
אך כשם שהוא מזולזל בעיני הבריות כך חשיבותו נעלית...
תמונת מצב
אחד המאפינים בתרבות הישראלית כיום הוא בעצם משפט בודד:"ככל העמים בית ישראל".
משפט זה מעצב בכל יום מחדש את פני האומה כנאורה חברתית וכלכלית כאחת..אך הינו
הרסני ביחס ליסודות עליהם מושתתת היהדות.
אמנם יריעתי קצרה מלהכיל אבל בהחלט אתייחס לנגרם עקב כך בפן המוסיקלי אשר אישית
נוגע לי ואפילו כואב לאור העובדה שלישראלי המצוי אין את האומץ לתת על זאת את הדעת...
סקירה היסטורית על קצה המזלג..
בהיסטוריה היהודית רואים שאנו כעם ישראל ניחננו בגדולי עולם שבין כל שבחיהם ומעלותיהם היו גם משוררים..
דוד המלך נעים זמירות ישראל העיד על עצמו ואמר:"ואני תפילה" -דביקותו באלוקים היתה כלכך גדולה בשיריו עד אשר היה הוא במהותו לתפילה...!!
על זאת יעיד "ספר התהילים" -ירושתינו מדוד המלך אשר כולו נכתב ברוח קודשו ובחכמה כה עמוקה שאפילו גדולי הדורות לא ירדו לסוף דעתו ולעומק הסודות הטמונים בו..
דוגמא נוספת,, "שיר השירים "
אדם פשוט כקוצר דעתו מניח עיניו על "שיר השירים" ואינו רואה כי אם שיר ערגה וכמיהה המבטא אהבה עזה בין איש לאשה,,
לעומת זאת באו חכמים ולימדונו: " כל השירים קודש ושיר השירים קודש קודשים".
בו מוסתרים לא רק חכמה אין סופית וסודות גדולים אלא אף נבואות ולחילופין כל היסטורית עם ישראל עד היום !! והכל במשל ובמעטה של סיפור אהבה..
נחמד וראוי לציין כי חכמינו ראו בכך חוקים וכללים כביכול כיצד יש לבטא את הלך הנפש על גבי הכתב!!
דהיינו האופן שבו שרים ומשבחים להקב"ה או להבדיל לאדם ואדמה צריך להוות מתכונת כמעט מושלמת הצופנת בחובה חכמה גדולה ולשון מדודה
וזאת כדי שהאדם יכיר בשפולת עצמו ובגודל החובה בהכרת הטוב!!
במשך הגלות זכינו לקרן אור ששפעה חיים לכל סביבותיה הגם אין ספו צרות ורדיפות..
מלאכי אלוקים גדולי רוח ובעלי נפש פיוטית נעימה כגון: ר' יהודה הלוי ,ר' שלמה אלקבץ,ר' ישראל נגארה ,ר' אמנון ממגנצא,ר' שלום שבזי ועוד רבים אשר יסדו בלב שיריהם כללי דקדוק ופיוט ואף הפליאו לעשות כשגם הביאו את ההלכות וההליכות הנוגעות לחיי היומיום של היהודי...
כל מי שנגע קצת בספרות יודע שישנם כללים כיצד לכתוב שירים ופיוטים כגון:יתד, תנועה, חרוז, חרוז מבריח, פזמון ..אקרוסטיכון וכו'..
צו השעה !!!
אין ספק שבמשך הזמן והגלות הארוכה פעלה מבית ומחוץ השפעה כבירה על צורת הכתיבה ואוצר המילם... אך כל בר דעת מבחין שהמסגרת היהודית נשארה .
מסגרת זו מתבטאת בעיקר בנושאי השירים, רמת הכתיבה, משלבים וכן צחות הלשון...
למשל לעולם לא נראה בכתיבת משוררים אלו מילים גסות קלות ראש או כיסופים ללא תכלית ..
אפילו ביטויי הגעגועים והאהבה שבשיריהם מדגישים את יחסם הבנוי על הענקה מהם לאחר ולא רצונות ודחפים אישיים!!
הנקודה המרכזית.
כיום מסגרת זו הולכת ונעלמת ! ההדמות לאומות העולם נהיית יותר ויותר דבר בולט ומקובל!
זה בא לידי ביטוי בכך שבשירים אין כמעט כבר נושא רציני כמו הפקת לקחים מוסר ודעת או פיוס...
הכתיבה נעשתה ככלי להתבטאות נפש חומרנית השקועה בכל תאוות העולם כאילו היתה מנפנפת בידיה ורגליה כאומרת ראו ועשו כמוני !! חדל רצינות !! חסל שפיות!!
המוסיקה כתוצאה מכך הופכת לבידור יותר מאשר מוסיקה..
אמת היא שבדורנו ישנה טענה רווחת
עד מתי לנפש האורחת
לשאת בכל הקלחת
משא כה כבד בדרך הסלולה קדימה
מאבות אבותינו מימים ימימה
אך האמת לאמיתה שזוהי אמת של כת עצלנים ומתרפים אשר מלכתחילה לא נשאו ב"בעול" מתוך שמחה ורצון ובהזדמנות הראשונה פרקוהו מעל כיתפיהם..
העולה מכל דברינו
אנו ככותבים וכקוראים מוכרחים לתת על כך את הדעת ולהחזיר עטרה ליושנה !!
ועל אף ההשפעה הגדולה של המודרניזציה לשאוף להשאר במסגרת כתיבה יהודית טהורה
ללא קלות ראש וגסויות ללא מילים קיצ'יות אשר חוזרות על עצמם וגעגועים בלי תכלית ...
עלינו להבדיל ולשים חייץ בין יצירה מוסיקלית או כל יצירת אומנות לבידור ..
את אומנות הבידור יש לשים במסגרת של אי רצינות וחיים של הווה ולהחלץ חושים להצלת המוסיקה אשר היא אומנות נעלית!!
ישנם שיחלקו עלי שהרי בידור במובן מסוים מביא מזור לכאבם של אחרים ואני אומר אין הכי נמי בידור צריך להשאר במסגרת של בידור אומנותי אבל דחילק בלשון נקייה אנו יהודים לא בוהמה!!
זהו צו השעה לכל משורר או כותב באשר הוא !!
תנו רמה לשיר!!
אנו יהודים !אין אנו ככל העמים! אנו העם הנבחר! צריכים אנו לתת על כך את הלב והדעת!!
