הגבר המושלם עשוי להמצא בכל מקום ואפשר, שאינו קיים כלל. אבל בחלומות שלה הוא שם. צעיר, גבוה, שזוף עם בגדים לבנים מגוהצים ונקיים.
יציר חלומותיה של קרן נבע כולו מספרים ומסיפורי אגדות. נסיך חתיך, גבוה, לא יודע פחד מהו, שיחטוף אותה מהמכשפה הרעה אל ארמונו שביער שם תחייה איתו כל ימי חייה.
עוצמת את עיניה בחוזקה מנסה לדמיין את יציר חלומותיה "גבוה, שזוף צעיר לבוש בגדים לבנים וצחים מגוהצים ונקיים...". נקישה על דלת חדרה גרמה לאיבוד המידע שאספה בדמיונה. היא פקחה את עיניה בכעס כדי לראות מי זה אשר העז לפגום בריכוזה.
נשען על משקוף הדלת עם חיוך על שפתיו... גבוה, יפה, לבוש חולצה לבנה צחורה, מכנס שחור ועניבה שחורה תואמת.
"שלום" אמר "אני עידן". כולה רועדת הרהרה לעצמה "איזה פחד, שוב מחשבותיי גולשות לעולם המציאות שלי וגורמות לדברים לקרות". תוהה הכיצד עד היום לא השתמשה בכשרון העל לו זכתה בחייה. "זה כל כך פשוט" אמרה לעצמה... "כל מה שאני צריכה בשביל לקבל, זה בסך הכל לדמיין..."
"אני עורך הדין החדש במשרד" אמר עידן בקול מתנשא ובטוח.
"אני שכנך החדש, אשב בחדר הסמוך לחדרך. מקווה לשיתוף פעולה וליחסי עבודה עניינים ומקצועיים". היה זה רגע בו התנפצו כל אשליותיה של קרן ביחס לכשרון האלוהי בו חשבה כי זכתה. "כן... כן... נעים גם לי מאוד" ענתה קרן בבלבול מה, מהרהרת לעצמה... "נו טוב, לא ממש הגבר המושלם, לא ממש נסיך החלומות, בכל מקרה לא הנסיך שלי הנעים והנחמד... " קרן חיכתה לרגע בו יעזוב עידן את סף דלתה כדי לחזור לעולם הדמיונות שלה, לגבר המושלם שיצרה בדמיונה.
ההיכרות עם עידן פגמה ביכולת הדמיון של קרן. בכל פעם שקרן עצמה את עיניה, במקום לפגוש את יציר חלמותיה, הופיע לו שם עידן המתנשא והשחצן. קרן כל כך כעסה עליו בשל כך... אלא שהוא בכלל לא ידע.
החזרה למשרד עורכי הדין בו עבדה למעלה מ-14 שנה, היתה נפלאה. קרן הרגישה, כי הנה היא שבה הביתה וסגרה מעגל שנשאר פתוח במשך חמש שנים תמימות. קרן החלה את דרכה כנערה שליחה, אחר כך קודמה לתפקיד כפקידה ,לאחריו כמזכירה ולבסוף חזרה כעורכת דין שותפה בכירה. כל עובדי המשרד נשארו כשהיו, למעט עידן שהצטרף בד בבד עם חזרתה של קרן למשרד כשותפה.
קרן הגיעה ראשונה למשרד, היה קר ושמש של בוקר האירה את חדרה. היא הכינה לעצמה קפה אך לא לפני שנכנסה לחדרו של עידן ובחנה כל פרט ופרט, תוהה מדוע בכלל היא עושה זאת.
אי הסדר חגג בחדרו של עידן. על השידה התנוססו להן תמונות משפחיות טיפוסיות ממוסגרות. קרן חשה צביטה בלב למראה תמונות אלו של אישה וילדה המחייכות ישר אל המצלמה."למה?" הרהרה לעצמה.
קול צעדים מתקרבים זעזע את שלוותה, קרן נחפזה לצאת מחדרו ותוך כדי כך הפילה ספר על הרצפה.
הוא עמד מולה, מסתיר את דמותה בגודלו המרשים. "בוקר טוב קרן" אמר, "או שמא עלי לומר מה חיפשת בחדרי לעזאזל?".
"סתם הסתכלתי וחשבתי אולי אוכל להשאיל ממך את הספר הזה" אמרה, בהצביעה על הספר המוטל על הרצפה.
"כן" אמר ופסע לעברו של הספר, הרים אותו. ניגש אל קרן ואמר בקול שקט עם חיוך מרוח על שפתיו "בתנאי, שבפעם הבאה שתרצי לקבל ממני משהו, זה יהיה בתמורה למשהו שאקבל ממך". קרן הרגישה חום הולך ומתפשט בכל גופה ועולה לו למעלה. היא ברחה מחדרו לפני שיבחין בסומק העז שהתפשט על פניה.
"היתכן" חשבה לעצמה "היתכן שהיהיר והשחצן התרכך לו קמעה?". "כן", חשבה לעצמה "יש עוד תקווה". מדחיקה את העובדה שמדובר בגבר נשוי פלוס ילדה.
הימים חלפו, הצחוק וההומור חזרו להדהד במסדרונות המשרד בדיוק כמו שהיה לפני חמש שנים. האווירה היתה נעימה ושזורה ברומנטיות מה. הימים במשרד היו משולים לבצל גדול ויבש שבכל יום שעבר הסיר מעליו שכבה שגילתה אישיות וחברות נפלאה.
התיקים המשותפים לקרן ועידן שהוטלו על ידי השותף הבכיר במשרד, הפכו לחוויה רומנטית וקסומה. כל דף משעמם וכל ראיה טיפשית הפכו לסימפוניה שנבנתה על הקצב שהכתיבו האחד לשניה. סימפוניה שחזרה על עצמה, קצת שונה בכל פעם מקודמתה, אבל עדיין סימפוניה.
קרן ועידן היוו שילוב נפלא של מוח וכח שהולכים יד ביד זה לצד זו. חלוקת התפקידים ביניהם השלימה אותם והפכו אותם לאחד המושלם.
היא התהלכה לצידו בגאווה במסדרונות בתי המשפט, הביטה בו בהערצה רבה כשנאם בלהט ובהתהלבות את הסיכומים שכתבה עבורו.
הפגם שיצר עידן בעולם החלומות שלה בתחילת הההיכרות נעלם כלא היה וכשעצמה את עיניה כדי לפגוש את יציר חלמותיה, הופיע לו שם עידן והיא כבר לא כעסה כל כך. קרן התענגה מכל פרט ופרט ובעיקר מהעובדה שעידן הוא זה שמככב בחלומותיה.
ערב, כל העובדים כבר עזבו, לא לפני שחגגו עם קרן את יום הולדתה ה-32. היא ועידן ישבו בחדר הישיבות האחד ליד השניה. קרן ישבה זקופה מאוד ומתחה את חצאית המיני שלבשה.
"תפתחי" הוא אמר והניח לפניה אריזה עטופה בנייר מלאה בלבבות אדומים. קרן פתחה את עטיפת המתנה, נזהרת שלא לקרוע את הנייר. אח"כ פתחה את קופסת הקטיפה הכחולה ומצאה בה עט מוזהב עליו חרוטות אותיות שמה. היא היתה נבוכה ואמרה בקול חרישי "תודה".
בעודה נבוכה, הספיק עידן לחזור ממטבח המשרד, כשבידיו שתי כוסות ובקבוק יין עטוף בנייר מוזהב. "נשתה לחיים?" הוא אמר ולא המתין לתשובה. עידן פתח את הבקבוק ומזג את היין באיטיות יזומה. הושיט לקרן כוס ואמר "יום הולדת שמח יקירה, לעוד הרבה שנים של הומור ושמחה" קרן השיבה "לחיים... שלי ולשלך".
לפניהם ערב עבודה עמוס, דיון חשוב שההצלחה שלו היווה מעין כרטיס ביקור לעולם המשפט גדוש המשפטניים מסוגים שונים ומשונים. אלא שקרן לא ממש היתה שם. לחלומות ולדמיון שהתרוצצו במוחה לא היתה שליטה. רק קולו של תקתוק השעון נשמע בחלל המשרד ופתאום נדמה היה כאילו עצר הוא מלכת ומסביב התפשטה לה דממה.
קרן נרכנה לאחור על הכיסא והחזיקה ספר בגובה עיניה. היין שעידן השקה אותה ערפל מעט את חושיה והעביר בגופה תחושת ריחוף מתוקה. שקט, דממה.
תוך שהיא "קוראת" היא חשה באצבעותיו של עידן חולפות בשיערה. "התקדים הזה יעזור לנו מחר" היא אמרה, כדי להסוות את קול פעימות ליבה. קרן חשה את נשימתו באוזנה, "כן" הוא ענה. היא הניח על השולחן את הספר שאחזה בידה והיא עצמה את עיניה חשה שאצבעותיו הטבולות ביין אדום לוהט מטיילות ומשרטטות את שפתיה, יורדות בקו ישר אל חמוקיה.
הוא נישק אותה נשיקה עדינה ותמימה. "קרן... קרן" הוא אמר. היא השתיקה אותו אמרה לו "ששש...." משכה אותו אליה והחזירה לו נשיקה. הוא המשיך, הפשיט מעליה את בגדיה תוך שהוא ממשיך לכסות בנשיקותיו העדינות והתמימות מה את כל חלקי גופה. קרן חשה כיצד נשימתו מעמיקה והולכת ונשימתה עצרה.
הוא הרים אותה והניח אותה בעדינות על שולחן המנהלים. היא היתה כמעט עירומה וחשה כיצד היא נמסה כמו נר והופכת למשהו רך חם וחסר צורה.
עידן קיפל את גלימתו השחורה ובעדינות הניח אותה מתחת לראשה. הוא פישק את רגליה... נרכן אליה ונישק אותה. הוא הרגיש שהוא מתקשה שעה שלחצה את רגליה בין מותניו. היא משכה והורידה את מכנסיו ותחתוניו על מנת לשחרר את זקפתו כאילו לבחון עד כמה קשה הוא ועד כמה מוכן הוא לקראתה... "אני רוצה לזכור את הכל" אמרה לעצמה עצמה את עיניה והתמסרה לו בכל גופה ונפשה...
הוא נשף עליה, נישק וליקק אותה בכל גופה, הצמיד את שפתיו לשפתיה ועשה קולות של מנגינה עמומים ומרטיטים. אחר כך, אחרי שוודא שכולה חמה ורטובה ביקש ממנה יפה שתתהפך ותעמוד על הבירכיים בכורסה המפוארת שעמדה לה בפינה.
קרן נענתה לבקשתו ונעמדה לפניו על ארבע כשהישבן מופנה אליו. ואז הוא הניח את ידיו על שני חלקי הישבן שלה, ופתח אותם בעדינות מדהימה. כולה רועדת מתענוג הרגישה קרן את הלשון הרטובה שלו מעניקה לה את כל תשומת הלב הראויה.
אחרי מספר דקות לוהטות של רטיבות הוא עזב אותה לרגע, החזיק את מטה הקסמים שלו ביד אחת ושלח את ידו השניה לרוכסן סודי שהיה בתיק השחור שעמד ליד הפינה. הוא הוציא קונדום ולבש אותו בעדינות על אברו הקסום והקשה. התקרב ונעמד מוכן לפעולה כשהוא בדיוק מאחורי קרן מחזיק באגן בשתי ידיו, כדי לכוון אותו למקום הנכון מבלי לטעות בכיוון והחליק אותו פנימה.
בשלב הזה קרן כבר לא יכלה לראות מה קורה ופשוט עצמה את עיניה ונעה יחד איתו תוך מתן תנופות ודחיפות בקצב הסימפוניה ששמעה בכל פעם שהחליק לתוכה פנימה, בקצב מטורף אחיד שגבר והלך...
צלצול הטלפון שהדהד בחלל המשרד הקפיץ את קרן ממקומה. היא פקחה את עיניה אל תוך מציאות עגומה. עידן יושב מולה רציני ושקוע בין דפי הסימפוניה והיא מולו כולה חמה, רוטטת ועורגת כולה, לאהבה לוהטת ופרועה... היא, הספר והחלומות שעליהן הוא בכלל לא ידע...
