עשיתי את השירות הצבאי באזור תל-אביב. התגוררתי אז בדרום הארץ וחשתי כציפור דרור בעיר הגדולה, רחוקה מעיניהם הבוחנות והקפדניות של הורי. בביתם קיבלתי חינוך שמרני. נאלצתי לחזור מבילוי עם חברותיי בשעה 11 בלילה ולא יאוחר, היה זה סיוט מתמשך.
כבחורה חטובה וחיננית, שופעת מכל טוב, חייכנית ובעלת חוש הומור, הבחורים תמיד טענו שכל כולי משדרת מיניות באוויר.
אני אוהבת מין, זאת עובדה, למרות החינוך השמרני שקיבלתי.
תל-אביב היתה לי כעיר שמימשה את חלומי ובפרק זמן קצר רכשתי חברות וחברים. את ניר הכרתי במזנון הנמצא 500 מטר מהבסיס בו שרתתי.
מספר ימים לאחר מכן הוא עצר את הג'יפ הצבאי והציע לי טרמפ.
לא היססתי על אף שהייתי קרובה לבסיס, לא ויתרתי על הנסיעה בחברתו.
ניר, בחור גבוה, 185ס"מ, חתיך אמיתי בעל עיניים ירוקות ושיער שטני קצר, כתפיים רחבות. לבש מדים ותג של נח"ל מוצנח שהתנוסס מדש חולצתו.
תוך כדי נסיעה שוחחנו והחלפנו מספרי הטלפון.
יצאנו מספר חודשים ונפגשנו בהתאם לתורנויות. ערב פנוי אחד קבענו להיפגש בכיכר מלכי ישראל ליד הבורגר בפינה. ניר איחר לפגישה. חלפה חצי שעה, והוא לא הופיע. מצב רוחי הלך ונעכר, כמו גם מזג האוויר ששרר באותו ערב.
לפתע החלו לרדת זרזיפי גשם סתווי המודיע שהחורף הקר מתקרב ובא. שקלתי בדעתי לאן אלך בשעת לילה זו, כשלפתע עצר לידי ג'יפ צבאי.
היה זה ניר, שאל אם יוכל להסיע אותי למחוז חפצי, כדי שלא אירטב בגשם. ברגע הראשון סירבתי והוא המשיך בשלו, ירד מהג'יפ וניגש לידי ופתח לי את הדלת. נכנסתי והוא מיהר להיכנס גם כן.
ניר התנצל על האיחור הרב עקב תקלה בג'יפ שקרתה לו בדרכו לפגישה, ומכיוון שלא היה ברשותנו מכשיר קשר כלשהו לא התאפשר לו להעביר מידע חיוני זה. אחז את ידי השמאלית ונשק לי ברוך.
נסענו לדירתו הנמצאת בדרום העיר...עוד בעליה לדירה חיבק אותי ונשק לי ברוך על שפתיי. נכנסנו והציע לי משקה כדי להתחמם ולהתעודד.
הוא החל מלטף אותי בכל גופי, נעתרתי לו ברצון והנשיקות הלכו והתלהטו. הליטופים הפכו ליותר ויותר נועזים. התרגשותי הלכה וגאתה.
חשתי אותו במלוא אונו ונשימותיו הפכו מהירות וכבדות.
התענגנו כאילו היתה זו לנו הפעם הראשונה. חלפו השעות והבוקר הפציע... ניר הכין ארוחת בוקר, אכלנו ומשסיימנו הסיע אותי לבסיס והוא נסע לבסיסו.
החודשים חלפו עברו ביעף, הקשר התהדק ונקטע מיד אחרי שסיימתי את השירות הצבאי. מדי פעם קיבלתי דואר אלקטרוני שבו ציין היכן הוא נמצא, הפעם האחרונה שעשה זאת היה לפני 3 שנים, לא שמעתי ממנו מאז.
היה זה בערב שישי קיצי כשצלצול הפעמון העיר אותי משנתי, ניגשתי לדלת הכניסה, בפתח עמד בחור מזוקן עם שיער ארוך אסוף מאחור, לבוש בג'ינס דהוי, חולצת משבצות מרופטת ולרגליו נעל סנדלים תנ"כיות בלויות.
הסתכלתי עליו ולרגע חשבתי שזה טעות, הרי ידוע לי שהוא לא בארץ, ואולי זה לא ניר. לפתע, חייך את חיוכו הכובש וכבר לא היו לי ספקות. תפס אותי בזרועותיו ונכנס לדירה. כשהגיע לחדר השינה הוריד אותי, אחז בידו צעיף שהיה מונח על השולחן וכיסה את עיניי ובאותו זמן נשק לי על שפתיי, נשיקה מתוקה וחושנית... כזו שרק הוא יודע ואז הפסקה... לפתע, שמעתי את צעדיו נעים לכיוון המקלחת ומיד אחרי כן את קול בגדיו הצונחים על הרצפה, ולבסוף את קול המים הזורמים. הסרתי את הצעיף מעיניי, ניגשתי ונכנסתי גם.
פתחתי את הוילון ונעמדתי מאחוריו בזמן שהסתבן מבלי לגעת בו.
התקרבתי אליו צמוד ורק אז חש אותי. הסתובב לעברי ופשט מיד את הבגד הרטוב שלגופי, והחל מלטף ומנשק בכל נקודה בגוף. צמרמורת חלפה בגופי, כזו בלתי נשלטת, הרגשתי חסרת אונים, עד לשכרון חושים.
כשסיים להתקלח לקח אותי למיטה בזרועותיו כשאני חצי מעולפת משטף העינוגים הסוחף שחווינו לראשונה מזה זמן רב מאוד ונמשכו עד אור הבוקר.
התגעגעתי אליו ולא ידעתי מתי ניפגש שוב עד שנקש על דלת ביתי, היה זה תזמון נפלא. שעות דיברנו למחרת, סיפר על הרפתקאותיו ברחבי העולם, הראה לי תמונות. ההפתעה הגדולה חיכתה לי ביום שלמחרת כשחזרתי מעבודתי... הסלון היה מואר בנרות ריחניים ושדרה של פרחים הובילו לחדר השינה על המיטה היתה מונחת קופסה קטנה, התקרבתי ופתחתי אותה, בתוכה היה פתק עליו היה כתוב: "אהובה שלי התינשאי לי?"
הייתי מופתעת למדיי, שבוע חלף מאז חזר ולא דיברנו על הנושא.
לפתע, חשתי את ניר עומד מאחוריי עוטף את גופי בזרועותיו, מרעיף מנשיקותיו על עורפי, על צווארי. הסתובבתי אליו ונשקתי לו על שפתיו, ועיניי קרנו מאושר.
לקח אותי לסלון, ושאל שוב: "התינשאי לי?" הוציא מכיסו קופסא קטנה ומדליקה ביופייה והגיש אותה לי... בתוכה היתה טבעת יפהפייה עשויה מאבני טופז. ברגע שהשבתי לו: "כן", התגלו ויצאו ממחבואם בזה אחר זה כל חברינו ומכרינו ובני משפחותינו שהתחבאו היטב מבלי שאראה אותם בזמן שנכנסתי לדירה.
בקבוקי פנטזייה נפתחו ונמזגו לתוך גביעים ומשקאות אחרים גם כן... החתונה נערכה כעבור חודש בחצר ביתם של הוריו בקיבוץ בצפון.
זכויות יוצרים שמורות לסוסנה דגן ©
