משחק השכחה

כנראה שאחרי כל המאמצים הרבים, המלחמות הפנימיות ומערבולת הרגשות לא היה לך מוצא אחר.

 ושוב את מוצאת את עצמך באותו מגרש מוכר משחקת את משחק השכחה.

 יש דברים שאף פעם לא תוכלי לשנות. געגוע מדי פעם יעלה זיכרון נשכח ואיתו הכמיהה העזה לדעת מה קורה איתו, איפה הוא, ומה הוא עושה.

רצון שיתעורר ויבקש לשמוע את הקול שלו, להתענג לשנייה אחת בודדת מקול הצחוק שלו.

ואת תסתכלי אליו עמוק אל תוך עיניו. תתבונני ותראי עולם שלם נפתח אלייך.

תתמקדי, ותראי את הניצוץ הזה שבוער בתוך עיניו כשמבטכם נפגשים. תתבונני בו בעינייך העיוורות. כבר אמרו לך פעם שהאהבה עיוורת, ואת בדרכך שלך. תמיד העדפת לחשוב שתוכלי להשאיר את עינייך פקוחות גם בערפל.

ובאפריל יהיה טוב יותר כך אומרים כי מגיע האביב ואיתו השמש והפרחים שמקשטים את העולם בכל מיני צבעים ואת תרגישי שוב חיה. הזמן כהרגלו ירפא את העולם, והפצעים שלך יגלידו. ואחרי הקיץ בבואה של השלכת הבאה, את תזכרי את צבעי הפלא שפקדו אותך באותה תקופה בחייך. והגעגוע ישכח ויתחלף בשגרה. והוא יתפתח במסלול שונה, לכיוון אחר, לצורת חיים אחרת, וכנראה שעם מישהי אחרת. אבל עם זאת שניכם תנועו במסלולים שונים ומקבילים כאחד. לא פיזית, לא בשמיעה, לא בדיבור,לא במגע. זה יישאר חי איתך, איתו. היכולת להקשיב אחד לשני מבלי להוציא מילה מהפה, הידיעה מה השני חושב ממבט בעיניים.

את תסתגרי בפינה שלך ולא תאמרי מילה, הוא יספר לחברים שלו שזה עבר וידבר איתם על דברים שבשגרה. את תעני לכל מי ששואל "שכחתי, ואני לא חושבת על זה יותר". אבל מילים אף פעם לא יצליחו לספק תפאורה מלאה למחשבות. ואת כבר לא חושבת עליו יותר, באמת שלא. וגם הוא לא חושב עליך, את הרי יודעת שלא.

אבל זה תמיד יישאר ביינכם, ירחף מעל, ישאל שאלות, יעלה מעט

געגוע, חיוכים קטנים, מחשבות.

כי היו בינכם חיים שלמים.