ארכאולוגיה

ארכאולוגיה

"סיימתי!," קראתי בקול והנחתי את יצירתי בגאווה על השולחן.

"ביקשתי שמי שסיים, ישאיר את הדברים על השולחן ויחכה בשקט עד שכולם יסיימו," נשמע קולו של גבי עולה ויורד בחריקה צורמנית. הוא קרב לשולחני והביט בכלי בעניין, קמטוטים החלו להופיע בזוויות עיניו, פניו האדימו וניראה היה כמי שמתאמץ להטביע כדור של טניס בגרונו.

הכדור עלה וירד עד שלבסוף התפרץ מתוך אפו בתרועת חצוצרה, גבי הוציא מכיסו האחורי ממחטת בד בגווני כחול, שהאפיר מאבק חולות ואבני גיר,ושטף את צחוקו הרועם לתוכה.

שלושה-עשר זוגות עיניים המומים נפקחו וננעצו בארכאולוג המשתנק לו במרכז הכיתה.

יפעת העבירה את מבטה מהארכאולוג הנודע לעבר שולחני ואחר-כך לעבר שאר השולחנות בכיתה, גירדה בראשה ואמרה, "אני לא מבינה למה אתה צריך ללעוג לנו? זה לא כאילו שאנחנו לא מנסים כבר כמה חודשים להרכיב אגרטל מהחרסים האוויליים, סליחה האליליים הללו, זה שגונן גאון זה לא אשמתנו, הוא גם היחיד שמצליח להרכיב פזלים של אלף חלקים ויותר."

"גאון? את קוראת לזה גאון? אתם אמורים להרכיב כד נבטי ולא אגרטל, אולי בגלל זה אתם לא מצליחים?" הוא הרים את הכד שהתנוסס על שולחני והחל לבחון אותו לעיני הכיתה, "זהו חרס נבטי שהוצמד בכמויות נדיבות מדי של חומר לשלושה חרסים ביזנטיים והנה בפינה הזו זה בכלל חרס של כד בדואי או עציץ, ומה זה? זה נראה לי בכלל כמו חרסינה מחדר אוכל אין לי מושג איך זה הגיע לחפירות בית חווריה!"

"בחדר-אוכל יש רק כלים מזכוכית!" אוהד התיישר בכיסאו וסידר את משקפיו על חוטמו.

כל הכיתה נשכבה מצחוק, גבי נראה מבולבל, הוא הסמיק, גרד בראשו והכד הנפלא שלי צנח מידיו והתרסק בקול נפץ על הרצפה עם כל השרידים הנבטים, הביזנטיים והשרידים מהחוג לקרמיקה שאספתי מאחורי חדר-מלאכה.