מעלה

במעלית מעלה / מוטי לקסמן, תשרי, תשע"א

תחתית מקל ההליכה ניצבת ישר על הרצפה.

ידה הגרומה של הקשישה אוחזת בו היטב.

לידה אחת מבנותיה.

גם היא כבר אמא.

דלת המעלית נסגרת אט-אט,

נעים מעלה.

נשימת האמא הקשישה

משמיעה אוושה חרישית,

כאילו רק לעצמה.

"לא נעים, הזיקנה, הא?" משמיעה הבת

ומוסיפה בקול אנחה כבדה

לעבר השלישי שניצב בדומייה.

הקשישה זוקפת לאט את ראשה

חיוך קל עולה על שפתיה:

"תודה לאלוהים.

אני בגילי, מודה כל יום

שאני קמה, יורדת מהמיטה

רואה את השמש הזורחת.

הרבה אור,

יש בעולם."

ניצוץ בעיני הקשישה.

הבת, גם השלישי

עמדו בדומיה.