חוף מבטחים

חוף מבטחים / פאני גלר

כמו ביום אור היוולדך הופעת מולי,

בזרועות עדינות עטפת את כולי

תוך דקה צללת בתוך ים סוף,

מעל ראשך הילה עם אור כסוף.

יצאת מהים כולך רטובה,

גופך כבשה תשוקת אהבה

קונכיות על החוף היו מבריקות,

מעומק בטנך פרצו התשוקות.

עוגן של ספינה ירד לעומקים,

מים סוערים את העוגן עוטפים,

על פני השטח הים שוכנת שלווה

בתוך מצולות משתוללת אהבה.

ברגע קט מעומקים פרצה סערה,

איבדה יציבות הספינה שקעה,

גלגל הצלה נמצא עלי לכאורה,

לא לטבוע עם סערה בלב הבריאה.

בשקיעה הרמתי עוגן ממים זורמים,     

ושניתי כיוון של שיט אל דמדומים       

בפה חשתי טעם מלוח משיטפון,

לרגע הים נרגע את עטופה שיפון,

ספינה מפליגה במים עמוקים,

נהנה על סיפון מרוחות צוללים.

בתוך מצולות חוויתי עוצמה,

כל גל שטף קונכייה עצומה,

מי שהופיע מולי הייתה אישה,

עם חשק לחוש מה טמון בנפשה.

עם סערות עזות של תשוקה,

גופי הזדקף מולה תוך דקה,

הים שטף את גופי וגופה,

הקרין אל לבינו רוגע שלווה.

פקחתי עיניי וראיתי שפה,

של חוף מבטחים ואהבה.

® (כל הזכויות שמורות לפאני רוטנברג)