אניגמה

"אין לי מקום" אמרה כשכיסתה את רגליה, ככה שיראה טבעי.

גירודים של אקסיומה מותירים צלקות במחשבות מסנוורות.

מחקרים מראים כי יצור אמורפי מניב קשיים, מילים.

וכשמחברים הכול יחדיו, עם הבוקר שנגמר אפל,

השקט שנשאר, אחר

ופנים שלא משתנות יותר. מקבלים עושק מבעבע כמו דם לאחר קטיעה רגעית.

"ואם אבכה?" רק תמהרי..

לשכנע את עצמך שהחֶבְרָה דפקה אותך, ולא האינסטלאטור מאתמול.

חרמנית בפוטנציה, אעלק.

מהן תאונות? אין עלינו אלא לחשוב אחרת, לפני שיהיה..

ותנסי לחיות תוך כדי, כי במקום זה נוגסים בבשר החי.

איתך תמיד,

זיכרון העבר.