משל הנמוך והגבוה

* חלק ראשון:

(א)   בכפר קטן סמוך להרים התגוררו אנשים פשוטים, דורשי-צדק ורואֵי-טוב. ובכפר התגוררו שניים: איש גבוה ואיש נמוך. האיש הגבוה הִתְנַשֵּׂא לגובה האילן הרם ביותר, והאיש הנמוך - נמוך מִדֶּשֶׁא הגן.

  ובכפר הקטן הזה הַכֹּל הִכִּירוּ את הכול, וכולם ידעו את האיש הנמוך ואת האיש הגבוה. ידעו כולם, כי האיש הנמוך - חכמתו מרקיעה שחקים, והאיש הגבוה - טִפְּשׁוּתוֹ כְּגׁבַהּ התהום שבכפר. עֵצָה ביקשו ושאלו תמיד מן האיש הנמוך, שגדול היה בחכמה.

  ופעם סערה גדולה נתחוללה בכפר הקטן, ורוח וגשם סחפו עִמם הכול. רק שני אנשים שרדו: האיש הגבוה, שאחז בידו את האיש הנמוך - אך הם שניהם שרדו בסופה. בעצת האיש הנמוך, האיש הגבוה נתלה בארובת הבית הגבוה ביותר, תוך שהוא אוחז בידו את האיש הנמוך, וכך שניהם לא נסחפו , לא טבעו.

(ב)   השקט הגיע , הסופה חלפה לה, ושני האנשים, הנמוך והגבוה, יצאו מן הַחֻרְבָּה, שהייתה פעם הכפר שלהם, ופנו להם אַחַר מקום מגורים. לאחר כשבוע של נדודים, מצאו להם בית בכפר קטן, שהיה דומה לכפר הקודם, אלא שבכפר הזה גרו אנשים, שֶׁרְאִיָּתָם אינה טובה. וראו האנשים שבכפר את האיש הנמוך, וראו את האיש הגבוה, וצחקו, ולעגו, ונדהמו. כיצד זה איש נמוך מדשא הגן ואיש גבוה כאילן חוברים להם יחדיו? כיצד ייתכן נמוך שכזה, גבוה שכזה? ולא ידעו הם להשכיל, להבין דבר.

  חלף לו הזמן, וּבַצּׁרֶת קשה פשטה בכפר. מיד פנו כולם אל האיש הגבוה, בחושבם, כי כגובהו כן גובה חכמתו. האיש הגבוה מלמל דבר-מה לא ברור, והכול הקשיבו, האזינו רוב-קשב. "עלינו לחטוא, לשדוד, לבזוז, לגנוב ורק אז הבצורת תהיה כְּלֹא הייתה" הבין אַחַד האנשים את דברי האיש הגבוה.

  ובכן, שמעו כולם דבריו, ושדדו, ובזזו, וחטאו. רק האיש הנמוך נותר בְּצַדִּיקוּתוֹ. עבר לו הזמן, והבצורת הלכה והחמירה, הלכה והחריפה. לא נשארו מים לשתות, מזון לאכול.

(ג)   אז נתעורר אַחַד האנשים ואמר: "חבריי, עשינו ושמענו את דברי האיש הגבוה, וצרה כפולה ומכופלת שבעתיים נפלה עלינו.  הצעה בפי: נאזין-נא לאיש הנמוך, אולי בדבריו נמצא מושיע". בתחילה, הכול צחקו: "הן איש נמוך הוא, וכי מה יהא שכלו?". לבסוף, נתעשתו ושאלו כולם בעצתו. "עלינו להתפלל, להתפלל בכוונה תחילה, בכוונה כפולה ועמוקה. עלינו לכפר על כל עוונותינו בִּצְדָקָה, במתנות לאביונים, בְּמִנְחָה לאל".

  שמעו בקול האיש הנמוך: עשו הם צדקות לרוב, מצוות עשו ותפילות רבות התפללו. והנה, השמיים - נפתחו שַׁעֲרֵיהֶם, וגשם החל לרדת.

  אז ידעו כולם את אשר ידעו בני הכפר הראשון: האיש הגבוה - גבוה הוא, אך חכמתו נמוכה מגובה הדשא שבגן, והאיש הנמוך - נמוך הוא, אך תבונתו מרקיעה שחקים. עד מהרה נתמנה האיש הנמוך לנשיא על הכפר, וכבודו היה רם ונישא.

* חלק שני: גס-הרוח בא אל הכפר

(א)     בכפר הקטן, שזכה לכינוי, 'כפר-הנמוך', החיים נמשכו כסדרם. הגבוה חי בדירתו, והנמוך שימש נשיא על הכפר כולו. יום אחד הגיע זר אל הכפר, איש רגיל, אלא שגסות-רוח וגבהות-לב דָּרוּ

בנפשו. אחרי שמצא לו מקום ללון בו, יצא לְטַיֵּל בגנים, להכיר את הכפר. אנשי-הכפר בירכוהו לשלום ולהצלחה במשכנו החדש והוא - הרים גַּבָּה ושתק.

  באותו היום יצאו גם האיש הגבוה והאיש הנמוך לטיול קצר. נתקל גס-הרוח בהם, הרים גַּבָּתַיִם, ומיד צחוק פרוע ומתגלגל התפרץ מפיו. הביטו בו הנמוך והגבוה והחרישו. כעבור כמה ימים, שוב נתקל גס-הרוח בשניהם הפעם, התכופף ופנה לדבר עם האיש הנמוך. "סלח-לי, איש נמוך-קומה, גמד וננס שכמותך, התוכל לומר לי, היכן אוכל למצוא את נשיא-הכפר הזה?". האיש הנמוך הבין מיד, כי ניצב לפניו איש גס-רוח וגבה-לב, וענה, "הרשה-נא לי, ראשית, לברכך בברכת 'ברוך הבא', ומי ייתן, שתרגיש בנוח בכפרנו הקטן, ותצמא את מקו..." "כן, כן,", קטע אותו גס-ברוח, "תמצא את מקומך וכל השטויות הללו. ענה על שאלתי: היכן אוכל למצוא את נשיא הכפר?". "טוב", ענה האיש הנמוך, "פנה שמאלה כאן, תמשיך ישר, ואחרי מגרש המשחקים פנה ימינה, ושם תראה שלט קטן, 'בית הנשא'. אבל, במחילה ממך, אם יורשה לי, לשם איזו מטרה נפגש אתה עם הנשיא, נשיאנו הנכבד?" "ננס קטן וטיפש, אני הייתי נשיא הכפר השכן, אני שלטת בכל מה שקרה שם, אז תפסיק לבלבל לי את המוח ושלום!".

  הקים עצמו גס-הרוח והלך לכיוון, שהאיש הנמוך הפנה אותו אליו. "מעניין", חשב לעצמו בקול האיש הנמוך, "אם היה הוא נשיא הכפר השכן, איך זה לא הכרתיו?, שֶׁכֵּן שכנים אנחנו". לפתע נתעורר האיש הגבוה ואמר, "אנשי הכפר בודאי סילקו אותו מעליהם, כי ראו כמה גס-רוח וגבה-לב הוא". הסתכל האיש הנמוך בחברו הגבוה וחשב, 'דבר חכם אמר ידידי".

(ב)     הגיע גס-הרוח אל בית-הנשיא, דפק בדלת, ואיש לא ענה. דפק שוב - אין קול אין עונה. יצאה אישה זקנה מבית סמוך. "היכן הנשיא?", שאל אותה גס-הרוח. "ראיתי אותו יוצא לטיול-הבוקר שלו. הוא בודאי יחזור עוד מעט.", ענתה. "אוף!, זקנה מטומטמת!", פלט האיש. נבהלה האישה ונכנסה לביתהּ.

  כעבור עשר דקות חזר האיש הנמוך לביתו. מרחוק ראה הוא את גס-הרוח. כשהתקרב, פנה אליו שוב גס-הרוח ושאל, "איפה הנשיא, תגיד כבר, ננס!". שתק האיש הנמוך, ולאחר שניות ספורות אמר, "סליחה, אפשר בבקשה להִכָּנס אל ביתי?". "שאלתי, היכן הנש..., מה?!", קרא גס-הרוח בתמיהה, "אתה רוצה לומר לי, שאתה, אתה, הגמד, הננס, הוא הנשיא של הכפר?, בדיחה טובה". באותו רגע נקבצה קבוצת אנשים, שבאו לבקש עצה מנשיאם, ואז, ורק אז, האמין גס-הרוח, כי אכן האיש הנמוך הוא נשיא-הכפר.    

  "כן, על מה רצית לדבר עמי, אדוני הנכבד?", שאל האיש הנמוך את גס-הרוח. זה נשתנק ונחנק, ולא יכול היה לענות, כי הבין, איזו ענווה וצניעות ואיזו חָכְמה ותבונה יש לנשיא הכפר. האם למד הוא לֶקַח?   

* חלק שלישי: יום הדין

(א)     ביום בהיר אחד נתעורר האיש הנמוך משנתו, הביט סביבו, רחץ פניו ולפתע עצר. 'זה הוא יום הדין', חשב לעצמו. מיד יצא מביתו לכיוון בית האיש הגבוה. "בוקר טוב", אמר האיש הגבוה, "בוקר טוב", השיב האיש הנמוך, והמשיך, "רציתי לדבר עמך על משהו חשוב". "על מה", תמה האיש הגבוה. "רוצה אני לומר לך, שהיום הוא יום הדין, היום אניח גופתי באדמה ונשמתי תעלה השמיימה". נבהל האיש הגבוה, "הו, לא, אישי היקר, לא ייתכן, מדוע?" "הגיע זמני, ידידי, ולכן מבקש אני, שתכין את כל אנשי הכפר לכך, ותכין הכול לקראת לכתי, ו...עוד דבר אבקש ממך: אל-נא תבכה עלַי, המשך בחייך, ואל-נא תבכה". האיש הגבוה ניצב המום, מופתע וכואב. 'מה נעשה בלעדיך, מה אעשה אני בלעדיך?', חשב לעצמו. "בן-אחי ישמש מעתה נשיא-הכפר, והוא יירש את מקומי", אמר האיש הנמוך, וכאילו השיב למחשבתו של האיש הגבוה.

  ובכן, האיש הגבוה הכין את אנשי הכפר, אחיינו של האיש הנמוך הגיע לכפר, ועוד באותו היום נפטר האיש הנמוך.

  כשהגיע זמנו לעלות השמיימה, ראה האיש הנמוך שלושה שערים. על האחד היה כתוב, 'גיהינום', על השני - 'גן-עדן' ועל השלישי היה כתוב בכתב קטן 'לא ידוע'. מלאך הופיע לפתע ומיד הופיעו נשמות אין-ספור של בריות אחרות. "מה את עשית בחייך למען הטבת חיי-האחרים?", שאל המלאך נשמה אחת של אישה. זו ענתה, "אני בניתי בית לנזקקים, וסייעתי לאומללים, עשיתי הרבה מצוות וחסדים." "אל ה'לא-ידוע'", פסק המלאך לגבי אותה הנשמה. נשמה אחרת עברה בסך, נשמה של גבר, "מה אתה עשית בחייך למען הטבת חיי האחרים?", שאל המלאך אותה השאלה. "אני ריפאתי ילדים חולים נגעתי בהם ושימחתי אותם". "אל ה'גיהינום'", פסק המלאך נחרצות. וכך עברו בסך הנשמות, כאשר המלאך שואל אותה השאלה, ופוסק, מי ל'גיהינום' מי ל'לא ידוע' ומי  זוכה ל'גן-עדן'.

  כאשר הגיע תורו של האיש הנמוך לעבור בסך, המלאך שאל, "מה אתה עשית למען הטבת חיי האחרים?", והאיש הנמוך שתק לרגע, וענה, "אני, אני לא עשיתי מאום למען הטבת חיי האחרים, כל חיי לא הספיקו לי לעזור, לסייע לזולת, ומי אני, אם לא נשמה של איש נמוך-קומה, רק בן-אדם, שטועֶה?, מי אני ומה חיי?" הביט המלאך בנשמת-האיש הנמוך וקבע, "אל שער 'גן-עדן'".

  ואכן, כדבר ה', חיו אנשי הכפר חיי רווחה, ואחיינו של האיש הנמוך זכה לחיים טובים וארוכים בבריאות טובה.

  עד הגלגול הבא.