גמיעת החיים

פעם בשנה, בטקס די קבוע.. נפגשות נפשות,

בחדר קטן, חמים למראה. משכתבות את סודות הזמן.

היא בשבילה, וזו לאחרת.. מאוחדות בדביקות ידיים.

"לשם סגפנות דביקה כאן נתכנסו!"

אחדים יודעים, וכעת שמרו על נצרת פיכם,

כי כאב הוא פורקן לנשמה הרועמת.

חתלתול שכוב על אספלט של אתמול,

לצד לבנה, ונמלים שלוקחות בשבי..

חמסתם את ליבי לעד.

חלב הוא כבר לא ילגום,

ולליטופיי לא יתמסר..

חתלתולי קטון, שכב נא ידידי..

כי מותך מתוק הוא.