פוסטים

רגע לפני [-מונולוג-]

 
והלוואי שהיית שלי.רק קצת.
אך ודאי אינך שונה מהם, מכל אלו שברחו כמו גלים- נגעו בחוף מבטחִי הנטוש, הספיגו מליחות ושבו כמו מעולם לא ידעוני..
וודאי אינך רואה בי דבר, מלבד עיניים כהות ותלתלים בצבע פחם. ודאי אינך תוהה בינך לבינך אם כדאית אני את ליבך , אלא בולל דמותי עם שאר באים ושבים.
לו רק ידע ליבי מרגוע, מכמיהות לאהבה...זה הלך ואיננו עוד.
כעת, דמותך.
וליבי דואב, צועק "היכן את?" ואני איני עונה, ובין טיפות גשמי הזעף תוהה מה לי ולאהבתך..
 
ודאי לא תדע, שאותך דיברתי, ודאי לא תלחש בלילות את שמי.
גם לא אתה זה לו קראתי, זו אהבתך , שבתה אותי..
והלוואי שיכולתי, טעמה לדעת..[אף שסלדתי מטעם אהבות.]
לו רק יכולתי, רק לגעת, כדי לכאוב שוב מתאוות.
לו היית שלי. רק קצת.
עוד רגע, לפני שתלך.
הלוואי ואהבת,
אף אם מעט, 
            רגע לפני
                        שליבי דועך...

תגובות