לילה במוצא

לילה במוצא

השמים שחורים מאד

והכוכבים בם

כמו פתיתי מלח גס

שנזרו בידי יד נעלמת.

מקהלת הכלבים שבחצרות דוממת

ואנשים נמים את שנתם.

במרחק

איושת מכונית בודדת,

מתקרבת מעט

ואחר כך מתרחקת

עד שרחשה נמוג.

פנסי רחוב תמירים

במעלה הגבעה

מרוחקים מעט זה מזה

כמו טור אנכי של חיילים,

זורים את אורם הצהוב.

כמה חבל

שאין עכשיו מישהו להתפעם עמו.

ואולי מוטב שכך:

כי את השקט הלילי הזה