"סיפורים בהזמנה אישית - עטוף שחורים ונפול פנים"

הייתי בת שתים עשרה בסך הכול כשפגשתי לראשונה את המוות. הוא היה עטוף שחורים, נפול פנים, ועדיין לא הבנתי את משמעותו".

שנים הרבה חלפו מאותו ערב קשה, רגע הבשורה הנוראה נותר בתוך ערפל הזמן, מרחף וצף, ובכל פעם כשמשוטטת דעתי במאורעות ילדותי היא נעצרת בתמונה ההיא, עצובה, קשה כואבת ועדיין לא מובנת.

הערב רד. אמא שלחה אותי להתקלח. נכנסתי לחדר האמבטיה והתחלתי להוריד את הבגדים. החדר מאד קטן מחולק לשני חלקים. בחלק התחתון בצד ימין עמדה מכונת כביסה ולה כיסוי מבד שאמא תפרה במיוחד. הנחתי עליה את בגדי השינה שלי, פיג'מה ותחתונים. על הקיר בצד השמאלי תלה כיור. בחלקו העליון על מפלס היתה האסלה ומימינה פינת הטוש, שלוש קירות צבועים בשמן מבריק ירוק. הבגדים נותרו על הרצפה הרמתי את רגלי אל המפלס העליון כששתי נקישות על זכוכית הדלת הרעידו את הזגוגית.

"מי שם?", שאלתי

"אמא. תפתחי!" לא הבנתי למה אמא לחשה.

"אבל אמא, אני ערומה"  

"תפתחי אמרתי לך!" חזרה אמא על לחישתה בקול רם יותר.

משכתי את המגבת מן המתלה והקפתי את גופי בה, תומכת בידי בקצוות המגבת.

"אמא, מה קרה?", שאלתי את אמא כשהיא נכנסה וסגרה מיד את הדלת מאחוריה. פניה היו חמורות סבר ושפתיה חשוקות לכדי פס צר ומהודק.

"אבא שלך בא עכשיו. משהו נורא קרה. זאת סבתא שלך מתה, היא הרגה את עצמה, שפכה על עצמה בקבוק של נפט ונשרפה. אוי ואבוי, אוי ואבוי, איזה מוות נורא! קוננה מנידה ראשה ימינה ושמאלה וידה הימנית טופחת שוב ושוב על לחיה, מי היה מאמין שכך תעשה, בטח כבר לא יכלה לסבול יותר. תשמעי, תסיימי להתרחץ ותצאי. אביך מאד מאד עצבני, תדאגי שהאחים שלך ואת תשמרו על השקט".

לא יכולתי להוציא מילה מפי, ידי התרוממה אל פני, אל הלחי הימנית ונצמדה אליה. נכנסתי למקלחת ופתחתי את הברז. 

קילוחי המים שטפו על ראשי ומשם זלגו אל גופי נמהלים בדמעותי, אני מדמיינת את סבתא שופכת את הנפט על ראשה ובגדיה, מציתה את  הגפרור, כפיס עץ דקיק שיֵכַלה את חייה במשב אש יסורים נוראים, התמונה חורכת בי כאב וצער גדול.  

הסתיידות העורקים במח, כך קראו למחלתה של סבתא. המחלה הזאת גרמה לכך שלסבתא היו בתוך אוזניה, בפנים ראשה, רעשים וזמזומים אינסופיים עשרים וארבע שעות ביממה, והם הטריפו את דעתה. אישה מאמינה גדולה שכמותה לעולם אינה טורפת את נפשה בכפה אלמלא נטרפה דעתה. גם הדרך בה בחרה למות, סבל נוראי שכזה, אינה מראה על שפיות, שום אדם שפוי לא יבחר למות בשריפה.

סבתא הזמינה במיוחד את מלאך המוות למפגש, והוא הגיע, היה עטוף בשחורים ונפול פנים, ולא בכדְי.

יהי זכרה ברוך!

כל הזכויות שמורות לאילנה קוסטיקה.