בדרך לצפון סיפור על פי משפט פתיחה של יאיר
תישתקי אני אומר לך! תישתקי!. אי אפשר היה יותר לסבול את הערותיה וסיפוריה של אישתי. ככל שניסיתי להסיט את השיחה לאפיקים אחרים, תמיד חזרה לסיפוריה. מזה כשעה שאנו בדרך, והיא, לא מפסיקה. בתחילה , עוד הקשבתי ואף ניסיתי לשאול ולהיתעניין, אך לאחר שחלפנו על פני נתניה, התחילו דבריה לחוג מסביבי. כעדת דבורים לעת שובם לכוורת עמוסי צוף. מזמזמות לחברותיהן את הדרך אל האושר. דבריה, המתובלים בהערות על טיב נהיגתי, חגו בחלל הרכב, פגעו בשמשות הסגורות ושבו לחוג סביבי. משפט ניתקל בהערה וכולם הסתחררו והתלכדו. ציבעם הפך לאחיד , כמו סלט פירות הניכתש בבלנדר. צבע ירוק מבחיל, החל לשלוט בבליל המלל. מן צבע ירוק כזה, כמו הירוק הצף על פני מים עומדים.
משעלתה בדימיוני מראה השלולית העכורה, החל האוויר ברכב להתמלא בריח של מים מעופשים. פתחתי את החלון ומשב האוויר שיפר את הרגשתי מיד.הרעש שחדר לרכב מהחלון הפתוח , היווה תחמושת לא רעה כנגד מתקפת הסיפורים מימיני. חשבתי שניצלתי אך מיד זה הגיע:
"סגור את החלון, קר לי"
" שימי עלייך את השל" היצעתי. ידעתי שזה לא יעזור. אני מכיר את המצב. לא יעזור לי כלום, אצטרך לסגור.
"ידעת שמיכל הייתה בהריון מציקי לפני שהכירה את מיכה?"
מי זה ציקי. מעולם לא שמעתי עליו. עדיף לא לשאול. השאלה שלי תוביל להסברים עד חדרה. שתקתי.
"אתה מכיר את ציקי. נכון?" זה הבן של בת הדודה של שרה , השכנה מקומה שלוש" התנדבה לפתח את השיחה.
"כן, כן, מכיר" שיקרתי שקר קטן.
"ידעת שהוא ישב בכלא?" דילמה. אם אומר שכן, היא מיד תשאל שאלה שתפיל אותי בפח. אם אומר שלא ,היא תתנדב לספר לי על ההיסטוריה של הציקי הזה עד דור חמישי אחורה, כולל פרשנות ודעותיה על הלבוש שלו ושל משפחתו.
הפקק המעצבן נימשך ונימשך.. ארובות חדרה מיאנו להגיע, אלוהים, תן לי את הכוח לשתוק. תן לי את הכוח לסבול בשקט. גם כך היום שלי לא היה מי יודע מה. הבוס הבן זונה, רדה בי כל היום. המזכירה ההריונית, לא הגיעה לעבודה ובנוסף לכל העבודה שלי, הייתי צריך לענות לטלפונים. כל רגע, מישהו הוציא אותי מהריכוז. גם אישתי לא הפסיקה להיתקשר לנייד.
"אל תישכח" התחילה כבר בתשע."יש את החתונה של מיכל אל תתעכב". כעבור חצי שעה התקשרה לשאול מה אלבש. האמת? הכי ניראה לי ללבוש את התחתונים החדשים וככה להגיעה לחתונה. לא זכרתי מי זאת מיכל. לא זוכר שניפגשתי איתה אי פעם. הנסיעה לחיפה ניראתה לי מיותרת לחלוטין וההוצאה הכספית לביביסיטר ולמתנה ניראתה לי שחיתות אמיתית.
כשראתה שאני מתמהמה בעניין הלבוש, פסקה שהיא תחליט בשבילי:
"אתה אין לך טעם בלבוש.אתה לא יודע להתאים צבעים. אל תידאג, אני הכין לך בגדים" היפסקתי לדאוג. התחלתי להיות לחוץ. היא כבר תקשט אותי לפי איך שהיא רוצה להציג אותי בפני חברותיה. בטח איזו חליפה, כך שאני אראה מכובד. עניבה להשלמת הפוזה של מנהל בכיר בחברת ביטוח. כולי פקיד תביעות קטן. היא בטח, בשיחותיה הטלפוניות, הבילתי ניגמרות, סיפרה לכל המעוניין על תפקידי הרם.
בצהרים , התקשרה להזכיר לי לא לאכול צהרים
"אנחנו אוכלים בערב בחתונה. יש להם תפריט משגע. אל תמלא את עצמך". מה יכולתי לומר? שאני מת מרעב? שאני מהבוקר זומם על השוורמה של ניסו כאן בפינה?
בארבע התקשרה לבקש שהעבור לקחת מהניקוי יבש את החליפה היצוגית שלה. עוד מאה שקל הלכו.
"את לא יכולה? אני לא בטוח שאספיק"
"אתה חייב. אני במספרה ואחר כך אצל שירי מהציפורניים" הלכו עוד מאתיים. הדלקתי רדיו. אולי זה ישתיק אותה.
"תנמיך, אתה חרש? אולי תלך לבדיקת אוזניים? שמתי לב שאתה לא שומע כל כך טוב"
"תני לשמוע חדשות"
"מה כבר יש בחדשות? הכל ישן" צודקת , מה יש לומר..
ארובות חדרה חלפו משמאל. יש תיקווה. אורות זיכרון יעקוב מנצנצים ממרחק. עוד חצי שעה. אם הפקק הזה ישתחרר.
"תאיט, אתה קרוב מידי לרכב שמלפנים"
"זה בסדר , אני שולט"
"שולט? מי שמדבר. כבר דפקת את הרכב פעמיים" אני דפקתי פעמיים והיא כבר הרסה שתי מכוניות. כדאי לשתוק. אם אני לא רוצה לשמוע בפעם האלף בדיוק של כל שנייה ושנייה , על התאונות שלה.
"היי היפלצת?"
"אני? מה פתאום?"
"אז מה זה הסירחון הזה?"
"אולי מבריכות הדגים?"
"זה תמיד הסיפור שלך. אולי תמציא משהו אחר יא מסריח אחד"
"אבל לא הפלצתי!"
"אתה גם פלצן וגם נוחר אז אל תשקר לי!"
פתחתי חלון. רוח קרירה מהים ציננה את פני הלוהטות. חשתי שגופי מתרוקן מדמו והכל מתרכז בראש. זיכרון יעקוב חלפה מימין. אורות הארץ המובטחת ניצנצו על הכרמל מלפנים. היא סיפרה משהו על הספרית שלה או המניקוריסטית שלה. לא הצלחתי להבחין. לאחת קוראים שירי ולשניה שרית או אולי להיפך?
הלב דפק כמטורף. מנסה להחזיר את הדם לרגליים. כמה שינסה , ייתקל במחסום של שרית או שירי או סיגי או מלי. כבר איבדתי את הקשר. נשמתי עמוק את האוויר כדי להתקרר.
"מה יש לך ? אתה חולה? אתה נושם כמו סוס"
"לא ,סתם, אני מתרגל נשימות שלמדתי מהמזכירה במישרד"
"הזונה הזאת ממשיכה להסתובב סביבך? אין לה גבולות. זונה מכוערת"
"די, די, לא יפה לדבר ככה"
"ולהוציא את העיניים לכל הגברים במישרד זה בסדר? זונה"
"את מעולם לא ראית אותה. איך את יודעת?"
"אני מכירה את הסוג הזה. תן להן הזדמנות וכל החזה בחוץ. והחצאית עד השערות"
"לידיעתך, היא בהריון בתשיעי והיא דתייה ונשואה"
"אלה הכי גרועות! ההיריון? בטוח שמבעלה?" שתקתי. מה יכולתי לומר. הנסיעה הייתה כעת מהירה יותר. תודה לאל ולכביש המהיר.
בכניסה לחיפה , פניתי ימינה והתחלתי מטפס בכרמל.
"אתה יודע להגיע לאולם?"
"כן, אני יודע"
"שלא תטעה. כמו שטעית בחתונה של בת דודתי. אז הגענו אחרי המנות הראשונות. תיפנה! תיפנה! ימינה! אני בטוחה שזה כאן אתה בטוח טועה!"
תישתקי אני אומר לך! תישתקי! צרחתי במלוא גרוני.וניכנסתי לתוך הפגוש של הרכב שמלפני.
הזכויות שמורות לחיים שוקרון.
