ההוא במראה

מביט במראה שעל הקיר מושיט יד להביט להכיר

לא מזהה,קצת משונה

מי אתה אני שואל?

אני זה אתה !,הוא עונה.

אני?? דברי הבל לצון ושטות אתה זורה.

בבואתי זורחת גם בליל

יופיי קורן באופן תמידי,גבי זקור

ומסביבי תמיד נשמעים דברי שבח והלל.

אבל אתה,עקום כולך

אין לחיוך כלל מקום בפנייך  

ועינייך נראות כצבע אבק שאינו מוגדר  

וגבך נראה כאילו גידל הר.

מדוע אתה מנסה להעלות חיוך?

בוא ותתקרב ,אומר לי הלא מוגדר

תתקרב עוד קצת,תביט טוב,מקרוב

לא אדוני ,סליחה , לא מכיר.

ואתה יודע מה? גם לא רוצה.

מדוע הוא שוב מחייך אני שואל את עצמי..

אני ניגש למראה ומכה בכל הכוח

אלפי שברים מתנוססים באוויר

פצפוץ הרסיסים נשמע מתחת רגליי  

פתאום זיכרון קלוש עולה ,כאילו מנסה לעלות בכל הכוח

להיאחז בסולמות חסרי שלבים.

למה הרגש המציק הזה ?  

אני מביט ברסיסים ,מנסה לחבר את החלקים

דמותו של ההוא שוב ניראת מחייכת ,פצועה.

אתה בעצם מוכר לי אבל עברו יובלות  

שכחתי ממך לגמרי  

מי אתה תזכיר לי שוב?