משל לקנאה, לחוסר הסתפקות במועט, לשאפתנות מוגזמת-ומחירה. תהנו!

 זהו סיפור על תחושת הדיסונאנס הטבועה בטבע האנושי. האדם חי תמיד בתחושת החמצה שהדשא של השכן ירוק יותר,ממש כמו אותו זבוב שחלם שהוא נשר. הוא שכח רק מספר דברים- שכזבוב הוא עף למרחקים קצרים, שמשקל גופו נמוך,שאינו עוף טרף  ושכל חסרונותיו הם חלק ממהותו ולעולם לא יוכל לנהוג כנשר...החג ונוסק להרים,שממריא עוף ושגופו אחר לחלוטין.ולכן האושר הרגעי שחש בהתחלה-אח"כ נעלם,וכלמכאוביו  באו לו בשל חלומותיו המוגזמים,רצונו לחיות חיים אחרים גרמו לו סבל והתנגשויות מכאיבות.

ניתן ללמוד רבות על הטבע האנושי,דרך אותו זבוב ששואף להיות מי שהוא לא, מוכן לשלם מחיר כבד כדי להנות ולו לרגע בשל ההנאה הגלומה בחוויה להמריא כנשר,להיות חזק ועצום כמותו.הסיפור מבקר גם שאפתנות שאינה יודעת גבול , חלומות באספמיא שמתפוגגים ואזי בפוגשם את המציאות לא נותנים מנוח ושלווה נפשית לחולםאותם,חלומות על ציפייה להנאה שנעלמת,כי כשאדם עוזב את הסביבה המוכרת לו ומנסה להיות מה שהוא לא ועם "תפאורה "אחרת-כל המשמעות שחיפש בחייו האחרים נעלמת...

אדם שדומה לזבוב זה מצוי לא פה ולא שם-כשמתפקח מחלומותיו השקריים הוא מצטער שהוא לא נשר הממריא אל על,ומנגד מיצר על כך  שהוא זבוב-דבר שלא נותן לו מנוח.כנראה שכולנו זבובים כיוון שבחיינו איננו מסתפקים במועט ובקיים,וחושבים שהאושר נמצא על כנפי נשרים,על הר אחר..דבר שמעיק ומכביד במבחן התוצאה.