הודעות והגיגים

לגדי רוטשטיין ולכל החברים שקורעים אותי

גלי הסבה את תשומת ליבי לשיר של גדי ולתגובות אליו. מה אגיד ומה אדבר, אני מקווה שכשאמות אלו יהיו דברי ההספד. 
נורא התרגשתי, בעצם מאוד התרגשתי, כמעט זלגו דמעות. למעשה כמעט ביטלתי את כל הסיבות בגינן אני לוקחת פסק זמן. למשל, דיברתי עם בתי שתדחה את נישואיה (וגם את הלידה הצפויה בקרוב),  ניסיתי להפחית את עבודתי בכנסת, רציתי לוותר על 2 מתוך שלוש המשפחות שאני מלווה מטעם פעמונים, ואפילו וויתרתי כמעט על המיזם החדש עליו  אני עובדת "שומרת מסך. 
קשה לי עם פסק הזמן כי קשה לי להתעלם מאייטמים שזועקים ומתחננים שאחלץ אותם משיממון העיתון, אבל אני פשוט חייבת. 
אני לא יכולה לעזוב לתמיד, אני והאתר,  זה נישואין קתולים, אבל אני חייבת להתפרפר קצת מהצד. אתם יודעים, אי אפשר לאכול כל יום סטייק ולא משנה כמה הוא איכותי. לפעמים בא לי סתם איזו ביצה קשה.
אוהבת אתכם ושוב תודה על השיר והתגובות המרגשות

תגובות