אנשים פזורים

אנשים פזורים
שם גדלתי ומה איתי
אני עכשיו מלא געגועים
וזה בא אלי כשמש חזקה
והכול חוזר אלי כחלום רע


ובאולם ישן יושב אני ונדהם
איך עברנו את הזמן בלי דרך,
ומסביב הכול דומם ובאולם
ציפור מציצת ונזכר אני
שם גדלתי ומה איתי



אנשים פזורים
שם גדלתי ומה איתי
אני עכשיו מלא געגועים
וזה בא אלי כשמש חזקה


עכשיו האור דולק באולם הישן
וזה עושה לי עושה לי רע
מחלומות ורודים לחלומות שחורים
זה לא אותו אולם אם האנשים
אז אם ידעתי לא הייתי כאן


אם לא היה לי מה לעשות כאן
זה היה עושה לי רע
שמעבר לים עדין פזורים
אנשים אחד אחד.