גארי מור

עכשיו הוא נח. יש לו כורסא עם טלוויזיה. נרדם עם הפה פתוח, ומידי פעם מעביר ליקוק על השפתיים מתוך שינה, רק בשביל להרטיב אותן קצת. יש לו טלוויזיה שישים אינץ'. הוא חולם בדרך כלל חלומות רטובים, גומר בשלוש בלילה, בידיוק על הדקה, אבל עכשיו הוא חולם על דייט עם קיבוצניקית אחת. כמו שהוא תמיד רצה.
יש לו מערכת קולנוע ביתית, "שמעיפה אותך לשמיים עם הגיטרות של גארי מור", הוא תמיד אמר.
גם קיבוצניקיות הוא אהב, כמו את גארי מור. רק קצת יותר. או שאולי, אותו דבר, רק שזה אהבה לאישה וזה אהבה לגבר. או לצלילי גיטרה...
והם לא מזדיינים. הוא והקיבוצניקית. הם רק מתנשקים, וגם זה בקושי, היא נותנת לו אחרי שתיים שלוש חלומות. ואז הוא מרגיש לה קצת בידיים, שיערות, בלונדיניות אבל, שלא רואים. והיא מתביישת. אבל זה לא אכפת לו, משום-מה.

ארבעים ושתיים מיליון הוא עשה בלוטו, וזה עוד אחרי מס. ותחשבו, פלוס ירושה ופלוס הסטארט-אפ. האיש הזה מיליונר, עם הרבה מזל. אתם מקנאים בו אה? גם אתם הייתם רוצים, ארבעים ושתיים מיליון פלוס ירושה פלוס סטארט-אפ. אבל הוא בן אדם עצוב. ולא בגלל שהוא לבד, ולא בגלל שהוא חושב שהחברים שלו חברים שלו רק בגלל הכסף. הוא בן אדם עצוב סתם ככה. כי הוא תמיד היה. וגם כשהוא פותח את הארון שלו, עם כל המשחקים והצעצועים של הילדות, הוא מתחיל לבכות, ולא מגעגוע. מעצב. כי ככה הוא. בן אדם עצוב.

גארי מור מלהט במערכת, והוא נרדם לצלילי השלושים-אלף-דולר-רמוקלים שהוא קנה במיוחד מאיזה חנון-סיני אחד שהוא מצא בארה"ב. אחר כך חולם על הבלונדינית, משחק לה קצת בשיערות בידיים. מזמינים חומוס אצל אבו חסן, שותים קולה קרה-קרה מהפחית. ואחר כך הולכים לים. "תראי אותם", הוא מצביע על כמה פועלים שיושבים על הרצפה ומנגבים סלטים מהמכולת ליד. "תראי אותם, עם כל החריץ בחוץ, והכרס בירה, הם חיים הכי טוב"
"כן, אה?" היא מסתכלת עליו.
"הכי טוב".