סמטאות הזעתר

הָעִיר הוֹמָה רְגָשׁוֹת

בְּעַתִּיקוֹתֶיהָ.

בֵּין חֲנֻיּוֹת הַבַּדִּים

וּגְמַלֵּי הָעֵץ, פּוֹסֵעַ

נַעֲרָבִי

וּמְחַיֵּךְ אֵלַי,

בַּקָּשָׁה... בַּקָּשָׁה...

וְשִׁנָּיו נוֹקְשׁוֹת מַשֶּׁהוּ

כְּמוֹ,

הִסְתַּלֵּק מִסַּף בֵּיתִי,

סַף כִּבּוּשְׁךָ!

אֲנִי מִסְתַּלֵּק מִתּוֹךְ

תְּחוּשׁוֹתָיו

וְנוֹגֵעַ בְּעֵינָיו

בְּמַבָּט שֶׁל

גּוֹרָל אֶחָד,

שֶׁחָתַם אֶת שְׁנֵינוּ

נִכְבָּשִׁים בִּרְצוֹן

הָאֱלֹהִים,

לְהִתְנוֹעֵעַ בִּסְבַךְ

הַקְּדֻשָּׁה

בֵּין

סִמְטָאוֹת הַבֵּיְגֶּל

זַעְתַּר

לְבֵין

רְחוֹבוֹת הַבֵּיְגֶּל

נָאשׁ.