על שפתי המסילה

מַבָּט אַחֲרוֹן שֶׁל

אֱמוּנָה

נֶחְתַּם עַל שִׂפְתֵי

הַמְּסִלָּה

מַחֲנָק זוֹעֵק

מִן הַגְּרוֹנוֹת

הַשּׁוֹתְקִים

קָרוֹן מֵזִיעַ

פְּחָדִים.

יַלְדָּה אֲפוּפַת אֵימָה

אוֹרֶזֶת צַמָּתָהּ אֶל

מִתַּחַת לַחֲלוֹמוֹתֶיהָ

הַמְּרֻטָּשִׁים.

יֶלֶד תָּמִים מַסְתִּיר

חִיּוּךְ

בְּכִיס הַתִּקְווֹת

אִמָּא חֲרֵדָה מְצַיֶּרֶת

חַיִּים עַל פִּסָּה דְּמוּיַת

רַחֲמִים

אַבָּא עוֹד הִסְפִּיק

לְנוֹפֵף לְעֶבְרָם

פְּרֵדָה מְדַמֶּמֶת

מִלִּבּוֹ הַיָּרוּי.

וְרַק עָשָׁן הַקַּטָּר עוֹד

נוֹשֵׁף בְּעָרְפּוֹ שֶׁל

הַמָּוֶת.