הציפרניים של אמא

הַצִּפָּרְנַיִים שֶׁל אִמָּא / מוטי לקסמן

הַחַיִּים הִצְלִיפוּ בָּךְ, הִיכּוּ בָּךְ.

וְאַתְּ

קַמְתְּ וְעָמַדְתְּ וְהִמְשַּׁכְתְּ לְלֹא הֶרֶף...

וּבְצִפָּרְנַיִּיך גֵּרַדְתְּ מִן הָעוֹלָם מְעַט שְׁיָרֵי מְצִיאוּת

לַחַיִּים,

שֶׁלִּי.

הַיּוֹם, בַּמּוֹסָד.

לְלֹא דִּיבּוּר, עִם יָד גְּרוּמָה וְשׁוֹתֶקֶת

נְתוּנָה לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים.

הָרֹאשׁ עֲדַיִן זָקוּף,

הַמַּבָּט יָשָׁר, תָּכוֹל

חוֹדֵר עָמֹק

לִמְצִיאוּת רְחוֹקָה

בָּהּ הַגּוּף הַמּוּתָּשׁ וְהַדּוֶה הַזֶּה

אֵינוֹ כָּלוּא בְּכִיסֵא גַּלְגָּלִים...

וַאֲנִי, מִפַּעַם לְפַעַם,

קוֹצֵץ

אֶת צִפָּרְנַיִּיך,

צִיפּוֹרן אַחַר צִיפּוֹרֶן

שֶׁלָּךְ,

אִמָּא, שֶׁלִּי.