החיים לא יחכו לך

שעת לילה מאוחרת, הכוכבים זוהרים במלוא כוחם, הסהר עגול ומושלם, יום טיפוסי של אמצע חודש.

הוא נושם אוויר לילה קיציי ותוהה לעצמו מה הלאה. הוא נשוי 8 שנים פלוס ילד בן 5 וכלב. יש לו רזומה מפה ועד אילת, הוא ניהל בית ספר תיכון בתל אביב, היה מנכ"ל של ארגון מצליח ואפילו יש לו כבר דוקטורט אבל המרוץ הזה אחר החיים החל לעייף אותו.

***

זה התחיל בכך שהוא גדל בבית של משכילים, הוריו היו אנשים משכמם ומעלה, אביו רופא ילדים בעל שם ואימו פרופסורית לפילוסופיה ואנתרופולוגיה. הוא היה בן יחיד משום שלאימו היה רחם עוין והיא לא יכלה להחזיק עובר, לכן הוריו נעזרו באם פונדקאית שתשא אותו במהלך כל ההיריון. לא סתם הוא היה בבת עיניו של הוריו, הם נתנו לו את הטוב ביותר, הציפו אותו באהבה ובחום אך מנגד ציפו ממנו להישגים. תמיד רצו שהוא יהיה זה שיקבל את הציון הגבוה בכיתה- ולא הסתפקו בפחות. ילדותו לא הייתה ילדות טיפוסית, משחקים לא היו בלקסיקון של ההורים שלו, כבר בגיל 5 ידע לקרוא ובכיתה א' החל לקרוא אנציקלופדיות וכתבי עת למיניהם ששימשו את אביו ואימו.

הוא לא רצה את זה, תמיד חש שחבריו נהנים יותר ממנו, שאף אחד לא נושף בעורפיהם ומצפה מהם לגדולות ונצורות. הוא רצה להיות ילד שמרשים לו לשחק כדורגל ולא עושים לו הכתבה כל יום לפני ארוחת הערב. אבל הוא לא אמר כלום להוריו כי לא רצה לפגוע ברגשותיהם.

***

הוא סיים את התיכון בהצטיינות, תעודת הבגרות שלו הייתה מושלמת. הוא התגייס לגבעתי למרות סירובם של הוריו ועשה חיל בצבא. רק כשהשתחרר החל להרגיש שהוא לא יכול יותר. שהוא חייב מנוחה אחרת יתמוטט. כל חייו הוא רדף אחרי החיים. עכשיו הוא פשוט רוצה לחיות אותם.

אך כמובן, הוריו לא אפשרו לו זאת, הם רצו שהוא יתחיל ללמוד לתואר ברפואה, אך הוא סירב. כל רצונו היה להיזרק על איזה אי עלום שם, רחוק מהוריו, רחוק מהסביבה בה גדל, רחוק מהחלומות שהם מתכננים לו.

***

איזה אי ואיזה עלום שם. בסוף הוא התחיל ללמוד ממש כמו שתכננו בשבילו. אך לא עשה תואר ברפואה- לזה לא היה מוכן. אחרי הלימודים הכיר את אשתו מזה שמונה שנים, עשה ילד וכעת הוא בצומת דרכים. הוא חש מועקה. בא לו לברוח הרחק מהמשפחה שלו, להיות לבד, לעכל את החיים שלו שהפכו להיות מרוץ בלתי נדלה שסחט אותו עד תום, שאב ממנו את כל מאגרי החיוניות שעוד נותרו לו.

***

הוא הוריד את המזוודה החבוטה מהאצטבה, מאז שטס עם אשתו לירח דבש לא השתמש בה. הוא זרק לתוכה בגדים וחפצים, אפילו לא שם לב מה. לקח איתו את הדרכון שהקפיד לחדש כל שנה למרות שאת החופשות שלו אפשר לספור על אצבע אחת ויצא מפתח הבית. טס לשדה התעופה ואמר לפקידה: תתני לי כרטיס הלוך בלבד למקום שבו אוכל לחפש את עצמי מחדש. היא הציעה לו את הודו. הוא לא סירב.

עד עכשיו הוא תקוע שם מחפש את עצמו.