אני - 2

לפעמים כשאני לבד בהתחלה של הלילה, אני מתקשה לקבל את הרע כלא נורא, אני אומר לעצמי בקול רם שזה רע, זה כן רע. הלא נורא נרקם רק בשעות היום, רק באנשים, במציאות ההיא. לפעמים גם אני רוקד, ממש רוקד מול המראה, רוקד כמו משיל מעצמי את עצמי. אני לא מפחד להיות אני וזו התחלה מצוינת לחיים בריאים. בקושי רב ובתסכול חבוי הבנתי רק היום, ממש היום שהיעוד שלנו הוא פשוט לחיות את הדברים, זו המשימה הנעלה, התמודדות מול חוויה. ההנאה שלי ממוסיקה גובלת באובססיה משתקת. התמכרותי חסרת ההיגיון לאהוב מערערת את תושבת לבי. אני חסר כל, חסר כל.

לפעמים כשאני לבד בשעות שנועדו לשינה אני מתקשה להכיל את נפשי המתייסרת, מתקשה לפתוח עוד חריץ בכלוב שהיא נעולה בו, המפתח מזמן לא מתאים למנעול, לפחות לא שם, במציאות ההיא. לפעמים גם אני מתפלל, ממש מתפלל עם ידיים מתחננות ועיניים עצומות. אני לא מפחד להיות אני וזו התחלה מצוינת לחיים בריאים. בקושי רב ובתסכול גלוי הבנתי עכשיו שוב ששום דבר בי לא חדש, ששום מסקנה חיובית לא תקבל אישור סופי, התמודדות שהיא מלחמה. ההנאה שלי ממוסיקה גובלת באובססיה משתקת. ואני... אני... אני... אני... אני... עוד בנאדם חסר כל.