עולם

עולם  נירה לוי

מִתַּחַת מַעֲטֶה צִבְעוֹנִי,

שֶׁל עֲלִיצוּת מְעֻשָּׂה,

מַזְוִיעָה תְּמוּנָתוֹ שֶׁל עוֹלָם.

מְצוּקוֹת פְּנִימִיּוֹת, הִתְנַפְּצוּת חֲלוֹמוֹת,

אֲהָבוֹת נִכְזָבוֹת, נְשָׁמוֹת אֲבוּדוֹת.

אֱנוֹשׁוּת נְבוֹכָה וּמְבֻלְבֶּלֶת,

שֶׁכְּלָלֶיהָ אֵינָם נְהִירִים לָנוּ,

אָבְדַּן הָאַהֲבָה, הִגָּיוֹן מְעֻוָּת,

מִתְעַצֵּם לוֹ הַצַּעַר בְּמוֹת הָאַהֲבָה.

הַנְשָׁמוֹת מִסְתּוֹבְבוֹת כְּחַסְרֵי הַבָּעָה,

סַהֲרוּרִיִּם בַּזְּמַן אֲנַחְנוּ.

חַיֵּינוּ אֵינָם חֲלוֹם, אֵלֶּה נְדוּדֵי שֵׁנָה,

הַמְּשַׁמְּשִׁים מָעֹז לַתְּחוּשׁוֹת שֶׁל הֶרֶס וְאָבְדָּן.

מִעוּטִים נִרְדָּפִים, נִבְגָּדִים,

חַיִּים בִּמְצִיאוּת הַדִּמְיוֹן, צַעַר וּפָחַד,

תְּחוּשַׁת מִאוּס קִיּוּמִי.

הַחַיִּים הֵם צְחוֹק בְּתוֹךְ מַחֲרֹזֶת מִיתוֹת,

הַכְּאֵב הָאֲמִתִּי הַמַּחְזִיק אֶת הַדְּבָרִים עֵרִים,

הִיא כְּווּיָה אֵינְסוֹפִית,

בְּעֵינֵיהֶם הַתְּמוּהוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים.