סופר מתיימר

אני מכיר בדיחת קרש אחת ששואלת מה התחליף לעשרים שנות נסיון.

התשובה היא , שתחליף לעשרים שנות נסיון זה עשרים שנות נסיון.

בשביל להיות שופט טוב , כזה שלא שופט באופן טכנוקרטי , אלא כזה שמסוגל להכנס לקרביים וללב של הנאשם – להרגיש מצוקה ולדעת איך לגרום לנאשם לא לחזור לסורו ושיקבל את העונש בנכונות לשלם אותו – צריך השופט להתנסות בחיי יום יום של אדם פשוט : להדחות על ידי אשה , לחוות חוסר בטחון כלכלי , להכשל בהחלטה , לטעום טעם של מים גנובים אפילו אם הם שוקולדים בקופסת פלסטיק שקופה או בורקס טרי בערימת מאפים ריחניים בסופרמרקט השכונתי שה הוא מתגורר עם אנשים שהם לאו דווקא שופטים.

גם סופר , אפילו סופר מתיימר – כזה שכותב רק סיפורים קצרצרים בגוף ראשון. ללא דיאלוגים – חייב להרגיש מצוקה , לפני שהוא כותב עליה. שום דמיון לא ישווה להתנסות בקנה מידה של אחד על אחד.

הסכנה היא שהסופר המתיימר יחשוב שהמצוקות הן נורא חשובות , כי הן מוציאות ממנו מה שחיים שגרתיים לעולם לא יוציאו ממנו – מילה כתובה שיוצאת ישר מהבטן , ללא סיכון , כתיבה אסוציאטיבית.

בזמן האחרון הסופר המתיימר שואל את עצמו כל מיני שאלות של ילד שמגלה תופעות בעולם. שאלות חדשות שמעולם לא העסיקו אותו כשעולמו היה מסודר יותר.

למשל – מדוע הניגרים באים לישראל לחפש עבודה ? והתיאלנדים - האם זה רק בגלל שהם החלק באוכלוסיה הניגרית – תיאלנדית חובבת תרבות אחרת ושמש מזרח תיכונית?

מדוע הציפורים נודדות מאירופה הקרה ?

מה , הן לא יכולות למצוא איזה בניין כנסיה נטוש עם אח דולקת?מה יש להן לרוץ כל שנה עד אפריקה?פעם אחת , פעמיים , לא מספיק ?

למה רק מצוקות ?

אולי הוא צריך להתנסות בכתיבה חיובית ?

נגיד על אהבה אדירה שכובשת את כולו ומדירה שינה מעיניו מרוב התרגשות ?

ואכן יש לסופר המתיימר נסיון באחד על אחד באהבה אדירה. אבל האהבה האדירה הזאת הוציאה ממנו שירי אהבה – והוא בכלל לא רוצה להיות משורר.

אז הסופר המתיימר יעסוק במסחר ? אמנם הוא תמיד קונה ביוקר וגם אין לו סבלנות למשא ומתן , אבל יש לו רעיונות טובים וחברים שיכולים לעזור – והוא מתרגש כשהוא מוכר במחיר מוצלח והוא הרי רוצה לכתוב על משהו חיובי ולא בשירי אהבה.

אבל הסופר המתיימר , הכי רוצה זה שיאפשרו לו להתיימר להיות סופר.

אפילו סופר חרא.