רוחות מלחמה

הבוקר, הפקדתי בידי צבא הגנה לישראל את ילד הסנדוויץ שלי. הנסיעה לעיר טבריה היתה במידה מסויימת די מתוחה... התפלאתי כי מקום הגיוס היה שם דווקא, כי את בני בכורי גייסו בחיפה.

בעוד קוראים בשמו לעליה לאוטובוס.. נתקבלה הודעה על המתרחש בחיפה ועל ההרוגים שבה.  כולי חרדה מצאתי נחמה קלה בעובדה, כי הגיוס היה בטבריה, וכי הוא מיועד לקורס טייס יוצא לדרכו דרומה.

מבחינתי זו מעין סגירת מעגל נוספת בחיי, קצת חורה לי, כי סגירה זו נעשית דווקא ברוח קולות המלחמה. את בן זוגי הכרתי בחיל האוויר בסמוך למלחמת שלום הגליל. מדמיינת כיצד בדיוק על אותם שבילים בהם התהלכנו יתהלכו בעתיד ילדינו כשהשלום בארצנו בשיאו.

מצער כי לא כך הם פני הדברים.  ילד אחד כבר צועד על שבילים אלו לצד אביו, עטוף כולו במדי צבא ובקרוב יצעד גם השני. רק חבל שגם הם כמונו, נאלצים לחוות את טעם המלחמה המזעזעת והקשה.

אז.. לך אישי – מחזקת ידיך

לך בני בכורי – עשה המוטל עליך

ואתה ילדי הטירון – דרך צלחה, בתקווה שעד שתהיה כשיר, תסתיים הזוועה.

שלכם, אוהבת - אמא