"עזרא הקטן"/נפתלי צ. (אגדה אורבנית)
"עזרא
הקטן" - כך הכירו אותו כולם, החברים המורים והשכנים בשכונת הפחונים, הוא התחבב על כולם ונודע
בחכמתו וטוב ליבו, את עזרא הקטן לא גייסו לצבא בגלל חוסר משקל, אמנם הוא היה גבוה
מאד כ- 2 מ', אבל בלשכת הגיוס דחו את בקשתו להתנדב ונתנו לו תעודת שחרור משירות
חובה, הסיבה: "משקל גוף לא סימטרי"..עזרא הקטן נפגע עד עמקי נשמתו, חלומו
להתנדב לצנחנים ולבוא לבית הכנסת לתפילת שחרית ביחד עם אביו כשנעלים אדומות לרגליו
הגדולות וכומתה אדומה לראשו, התפוגג בבת אחת, עזרא הרגיש כאילו השתילו לו בלוק של
קרח בבית החזה ולא הצליח להשתחרר מההרגשה שהצבא שכל כך אהב, לא רצה אותו...כחודשיים
לאחר הדחייה, נעלם עזרא מנוף שכונת הפחונים, חבריו הקרובים ביותר,ידעו לספר שעזרא
עזב לאמריקה.. פה ושם במשך השנים התרוצצו בשכונה שמועות שעזרא הקטן עושה חיל
באמריקה, מישהו שהגיע לניו יורק אף סיפר שנפגש איתו והוא עשיר ובעל עסק...אבל אף
אחד לא ידע את האמת, עזרא נשוי ואבא לשלשה בנים מוצלחים , כשהגיע לניו יורק החל
בעבודות שחורות ועד מהרה הפך להיות נהג מונית, בתוך 5 שנים עזרא היה בעליו של צי מוניות ענק, והמשיך לעסקי מזון והפך בתום
20 שנה לבעלים של רשת סופרמרקטים עם למעלה מ 250 סניפים בכל מזרח
ארה"ב..ועוד כמה מאות של תחנות דלק
ומסעדות "דרייב אין", בעזרת אשתו ושלשת בניו, המשיך עזרא הקטן לעסקי
נפט, יהלומים בניה ויבוא סחורות מהמזרח לרשת בתי הכלבו שהיו גם בבעלותו.
קיץ
אחד בשעת צהריים לוהטת, נעצרה סמוך לקיוסק היחידי בשכונה, מכונית מרצדס ספורט
כסופה ומתוכה נשלחו זוג רגליים ענקיות, בעקבותיהן הופיע גבר ענק, רחב גוף, לבוש
בחליפה יקרה, שעון רולקס חדש על ימינו , ניגש לקיוסקאי ואמר לו: חיימי, תן לי
בבקשה גזוז! חיימי הסתכל על הענק המגונדר, ולא חשב פעמיים, וואלה עזרא, אמר חיימי,
נהיית גדול.. החיבוקים והנישוקים וצהלות השמחה של חיימי, הוציאו לרחוב היחיד בשכונה
את כל התןשבים, מי לא ידע מי זה עזרא הקטן? החל מזבי החוטם ועד לזקני השכונה, כולם
היו בטוחים שעזרא הוא הדוד מאמריקה..לשאלת החברים הסביר שהוא בא לטקס חנוכת אגף
בבי"ח שיקרא "בנין עזרא" בגין תרומה בסך 5 מליון דולר שהוא תרם, ועוד
תרומה של 2.5 מליון $ לטובת חיילים בודדים..כן
אותו עזרא הקטן אשר הושלך בבושת פנים מלשכת הגיוס, מודה היום לצה"ל כל כך..
עזרא ביקש מהחברים שיפיצו את בקשתו להיפגש עם כל תושבי השכונה במוצ"ש הקרוב,
בגני התערוכה שם תחכה להם ארוחת מלכים בליווי תזמורת ולהקות..כל השכונה הגיעה,
ילדים כגדולים, ידידים ושכנים, צעירים וזקנים ועזרא ישב על כורסא בפינה קיבל את
פניהם של אורחיו ואוהביו וניהל את המסיבה בתנועות אצבע וקריצות כאילו הוא נולד
מנהל גני אירועים. האווירה הייתה מחשמלת , מצב הרוח היה בשמיים.. עזרא דיבר עם
כולם ודחף מעטפות עם מאות ואלפי דולרים לכיסיהם של אלו שחשב שהם זקוקים לכך, הוא
חיבק ונישק את כולם ומחה דמעות בסתר על כך שהוריו ז"ל לא זכו להגיע למעמד
הזה. במשך הערב הבחינו החברים כי כל 15 דקות בערך, עזרא הכניס את ידו לכיס
החליפה המפוארת שלו ושלף מתוכו קופסת זהב קטנטנה, פתח אותה בזהירות, הגיש אותה
לאפו ולקח שאיפה או שתיים לריאותיו, סגר את הקופסא ובחרדת קודש והחזירה
למקומה..וכך חזר והריח את קופסת הזהב משך כל הערב. החברים כבר החלו להתלחש על
עניין קופסת הזהב,חלק גדול גם הסכימו
שלאיש במעמד שלו מותר "להריח" איזה סם מידי פעם, הסקרנות והנחושים הלכו וגברו עד שחיימי שהיה
חברו הקרוב עוד לפני שנסע לארה"ב, אזר אומץ, קם וביקש מעזרא הקטן לשאול שאלה
ואף הקדים לומר לפני הקהל שכל הנוכחים אוהבים ומעריצים אותו ויהי מה.. ואז שאל
החבר "האמיץ": יא אחי, מהי אותה הקופסא ומה יש בה שאתה מריח בהנאה
כה גדולה ? עזרא הקטן קרב את המיקרופון אל פיו וענה: אחיי, אני אוהב אתכם ומבין את
הסקרנות, אינני כועס כלל וכלל, נהפוך הוא.. בקופסת הזהב
הקטנה שאני מריח בכל הזדמנות, יש חתיכה קטנה של חרא...מאז שהפכתי לאיש עסקים ומיליונר,
אני נושא עימי את הקופסא ומריח מידי פעם תוכנה, את זאת אני עושה כדי שלעולם לעולם,
לא אשכח מי אני ומאין הגעתי לאן שהגעתי.....
