נבואה דימיונית

היה שקט באוויר,

מלים מהעתיד, בלתי נראות,

חתכו כמו לייזר דמיוני.

עבר שביר מנופץ כבועות,

מגחך משורר חוצני:

"היה כאן פעם איש,

משהו כמו בן אדם.

לפעמים מוזר, לפעמים מרגיש.

עשוי בשר ודם נוטף שאריות  

היסטריה אנושית, עלום שם, כחייזר.

חוצני משהו, אך בפנים רגיש.

חפירות ההולוגרמה, העלו אבק,

דוגמא למין האנושי,

היסטריית האגו בה דבק.

עצמות ושיני סלבריטאים חשוכי מרפא,

גם אחרי יובל יצירה,

קולם נשאר רפה.

נמצאו נוברים באשפת ההבטחה,

שקיבלו אחר ביקור רופא.

ההגמוניה ההזויה של מונופולים,

התחממה עד כדי רתיחה.

אבל, היה שקט באוויר.

כן, היה שקט, הכל נדם

מילים בלתי נראות,

עפו באוויר, בתוך בועות.

נשפו בעורפם של מביני דבר,

כשהפסימיות בקולם גבר.

דברו סגרירי פחדו לטעות.

משוב העמימות מזמן עבר,

הנה למדו הגויים סביב,

עם חזק לעולם נשבר.

אחרי ההתראה והמבול,