אצות

על הקו שבין עצבים לעצבות אני מוצא את עצמי

עומד על רגל אחת, מתקשה לייצב את הקרקע

על הקו הזה שמופיע כמו בקשה להשראה אני רוקד

מחפש אחר הסיבות, העלילות שיזכירו את הכעס

ומשם זורם כמו טיפה במסלול מכשולים אל הבכי

וכל הזמן מתחבא בתחתית ערימת מילים

מתכווץ ומתרכך לאט, נעלם לתוך השקט

מרגיש איך אצות נדבקות לדם שמתרוצץ בי

על הקו האווירי הזה שבין הנסיבות לתוצאות

אני דואה, מתבייש להסתכל מטה, לא מעיז מעלה

על הקו המטושטש הזה שמופיע כמו דלת פתוחה

מסתכל קדימה מחפש את הערפל בכל הבהירות הזאת

ומשם זורם כמו טיפה במסלול מכשולים אל הבכי

וכל הזמן מתחבא בתחתית ערימת פרצופים

מתרחב ומתקשה לאט, מתמוסס לתוך החושך

מרגיש איך אצות נדבקות ללב שפועם בי