גופיה מספר תשע...

גופיה מספר תשע/נפתלי צ. 15.08.2011

{כל הזכויות שמורות}

היה זה יום קייצי רגיל דומה לימים רבים שהיו הקיץ ועוד יהיו אחריו, ובכל זאת היה זה גם יום מיוחד במינו, שייזכר עוד שנים רבות...הילדים בכיתה "המיוחדת" להטו מחום גיא לוין בן ה- 10 מקיבוץ "נהרות" ישב בכיתה ושיחזר בדמיונו את קליעת העונשין הלפני אחרונה , במשחק האחרון של ליגת התיכונים, גיא היה כרוך אחר אחיו הגדול ערן, בן ה- 15 אשר בזכות היותו כדורסלן מצטיין, מונה לקפטן נבחרת הכדורסל של  "התיכון  האזורי גליל", משחק הכדורסל היה אהבת חייו של גיא, הוא העריץ את אחיו ערן על שהתקבל לקבוצת הילדים של בית הספר העממי, הוא שאף להיות כמוהו, הוא נשם כדורסל, ישן כדורסל וחלם להיות יום אחד קפטן.. כמו ערן... יום לפני שערן יצא ללימודים בחו"ל, הוא קרא לגיא ומסר לידיו הרועדות את גופיית הנבחרת, גיא התרגש עד דמעות  הוא לבש מיד את הגופייה הלבנה עם סמל מגן דוד והספרה 9 רקומים ביחד עם השם "לוין" משני צידיה וסרב להורידה אפילו למקלחת.. באותו לילה גיא לוין ישן כשהוא לבוש במדי נבחרת הכדורסל של "תיכון אזורי גליל". הלילה עבר עליו בחוסר שקט, בחלומו הוא היה קפטן של הנבחרת, בדיוק כמו ערן, בעצם לא בדיוק.. קצת פחות, כי אין כמו ערן, ערן הוא הקפטן הכי הכי הוא הטוב מכולם.דבר אחד גיא לא הבין, שהוא לעולם לא יוכל לשחק בנבחרת כקפטן וגם לא כשחקן מין השורה, גיא היה אוטיסט "ילד מלאכים", אלו שלא בוכים וגם לא צוחקים..גיא הילד היפה הזה, לא תיקשר עם זרים, הוא למד בכיתה מיוחדת ותיקשר רק עם הקרובים לו והאוהבים אותו ביותר, כמו אמא ואבא וכמובן ערן, מאז שערן נסע נכנסה דמות חדשה לחייו של גיא והוא הרצל, המאמן של ערן, ואשר ערן כל כך העריך ואהב, הרצל לקח על עצמו את תפקיד האח הבוגר וגיא הרגיש בחברתו כמו שהרגיש עם  ערן ואפילו יותר מכך...בעת שהרצל שיחק עם גיא בכדור. הוא זיהה אצל גיא כשרון נדיר בזריקות מכל מצב של כדור לסל ובמסירות מדויקות לחבריו..הרצל התיר לגיא להתאמן לאחר אימוני הנבחרת ולצורך כך נתן לו את מפתחות אולם הספורט ואת התואר "עוזר מאמן" שזה היה בעצם תפקיד של סידור וניקוי האולם וטיפול בכביסה ונעליים, גיא היה מאושר..פתאום הוא הפך לחיוני כל כך, לכל מקום שהלך הוא שמע רק "היי – גיא" מה שלומך? גיא השיב לכולם בחיוכו הכובש, כולם הכירו ואהבו "ילד המלאכים"..

30 באוגוסט 2009, הקבוצה בדרכה למשחק גמר בקיבוץ "נגב", נגד "נבחרת תיכון אזורי דרום" הנחשבת לטובה בליגה, הרצל החליט לצרף את גיא לנסיעה עם  הקבוצה, כמחווה של תודה על פעילותו למען הקבוצה ,והיה עליו ללחוץ על הנהלת התיכון. גיא עלה לאוטובוס של הנבחרת כשהוא לובש את הגופייה מספר 9 שנתן לו אחיו ערן הקפטן לשעבר , הוא היה אחוז התרגשות, זו הפעם הראשונה שהוא יוצא למשחק גמר מחוץ לבית בקיבוץ "נהרות", השחקנים והמאמן היו שקטים כל הדרך, הם הגיעו לאולם הישן בקיבוץ "נגב" וביציע היו כאלפיים איש, כולם היו אוהדי הקבוצה  המארחת, קולו של גיא נבלע בהמולה, הוא לא הצליח לעודד את השחקנים, האווירה בקבוצה היתה קשה , במחצית המשחק הובילה הקבוצה המארחת והרצל התרוצץ לאורך הקווים כאחוז טרוף, 4 דקות לפני הסיום המארחים הובילו ב- 22 נקודות, השופט שרק לזריקת עונשין לטובת  "נהרות"   וההפרש יורד ל 20 נקודות, ההפסד כבר ברור וידוע, הרצל לקח החלטה.. הוא סימן לשופט על "טיים אאוט" וקרא לגיא לעלות על הפרקט.. גיא המום, הרצל מחבק אותו  ולוחש לו, שחק ילד שחק.. הראה לכולם מה אתה יודע...

עם 20 נקודות הפרש לרעתו, להרצל  לא היה מה להפסיד, שקט השתרר באולם, המארחים לא הבינו מה קורה, החברים של ערן קלטו מיד..תוך שניות הם מסרו לגיא כדור לשלשה, והוא החטיא..הזריקה הבאה שלו היתה מקו העונשין – והוא החטיא..הרגליים של גיא  רעדו, הוא החל לקלוט מה קורה..הרצל שאג אליו, גיא – שחק בשביל ערן...גיא התעשת, הוא נזכר בלילות הארוכים שעברו עליו לבד במגרש ועל אחוזי הקליעה הגבוהים שהיו לו, הוא חטף כדור, כדרר פעמיים וממרחק של חצי מגרש זרק וקלע 3 נקודות..נותרו 3 דקות לסיום, המארחים מובילים ב 17נקודות, הכדור נמסר שוב לגיא , גיא שוב זורק ל 3.. וקולע את כל הכדורים שקיבל, ..החברים לנבחרת המשיכו למסור לגיא כל כדור וגיא הראה לכולם את כישרונו המדהים, עוד זריקה לסל ועוד אחת ועוד אחת..והקהל השתולל, אורחים ומארחים כאחד, 50 שניות לסיום 5 נקודות לטובת המארחים, גיא חוטף כדור זורק קולע 3 נקודות ורץ מיד לאמצע המגרש, חטיפת כדור של שחקן מקבוצתו מסירה לגיא זריקה ..ו  בפנים, נותרו 2 נקודות לטובת המארחים כ- 5  שניות לשריקת הסיום.. גג האולם כמעט עף משאגות הקהל, גיא מקבל כדור ושוב ממרכז המגרש הוא זורק לסל כשהוא צועק: זה בשביל ערן ...

המשחק הסתיים ביתרון של נקודה אחת לקבוצה של גיא ...הקהל המקומי והאורחים פרצו למגרש, ונשאו את גיא על כתפיים לחדר ההלבשה, הרצל כבר חיכה שם, עיניו דומעות, הוא  חיבק את גאי ונשק אותו על שתי לחייו ולחש לאוזנו.. עשית זאת קפטן שלי.... עשית  זאת..