יצירות אחרונות
כן צועד לבדו (1 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -18/11/2026 20:28
צביקה ס' (2 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -18/11/2026 19:09
מחשבות שקטות (2 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -18/11/2026 18:45
לִמְצֹא אֶת עַצְמִי מֵחָדָשׁ (4 תגובות)
אביה /שירים -18/11/2026 18:31
אין עם מי לדבר (4 תגובות)
ZR /שירים -18/11/2026 15:49
קבלת חוסר השלמות (7 תגובות)
**לנה** /שירים -18/11/2026 15:36
עלילותיי חבר לי חרוז ובואו לכרוז (6 תגובות)
דינה קגן /סיפורים -18/11/2026 11:41
פיל (14 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -18/11/2026 06:36
לֹא לְהַרְפּוֹת🌹🌹🌹 (21 תגובות)
שמואל כהן /שירים -18/11/2026 05:31
סיפורים
ביערות ליטאביערות ליטא הקור חודר לעצמות. קיץ. ומה בחורף? " אצלכם חורף ירוק" – אומרת המארחת,- " אצלנו החורף לבן." חורף לבן – שלג – ויהודים מנסים לשרוד ביערות. אין ספור אויבים אורבים ביערות ומעל כולם האויב הנורא מכולם – האדם. אני מושיטה יד לקטוף פירות אדומים קטנים. טעמם חמוץ-מר, טיפת מתיקות. ריבה נהדרת הוגשה אתמול לשולחן, תוספת נהדרת לברווז צלוי. מארחים למופת, הליטאים. הם משכילים, המארחים שלנו, מתייחסים בכבוד, אפילו שאנחנו יהודים. כן, אני יהודיה ואני בבית של ליטאים, עם כל הכבוד – אני ישראלית!!! אני מושיטה יד לקטוף פטריית מאכל – בקיץ יש מה לאכול ביערות ליטא, אגמיה מלאים דגים. ובחורף? הכול קפוא – הקור חודר, בקיץ, אני רועדת וסוגרת היטב את מעיל הרוח. איך הם שרדו ביערות? אני מרגישה את זה בנימי נפשי. ומחייכת אל המארחים – " כיף לטייל ביער, לאסוף פטריות, תודה על האירוח."ובזמן הזה עטה עליי עדת יתושים. " אוף!" – חולפת מחשבה בראשי, " שכחתי את המשחה בבית!". הדרך היחידה לא להיעקץ היא להיות כל הזמן בתנועה. והם? איך הם שרדו – המוני צמאי דם סביב ראשם. ביערות. מתחבאים, מתחפרים. שלוש שנים. ביערות חורפים לבנים קפואים וימים קרים אין ספור. ולילות! אפילו בקיץ. ועוד לא ביקרנו בגיא ההריגה.... תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |