נועה...

נועה / נפתלי צ. 08/2011

שעת בוקר מוקדמת,  נועה מאפרת קלות את שתי גומות  החן ואת אפה הסולד, היא מחייכת אל המראה וכאילו זקוקה היא לאישור על יופייה, אבל  נועה באמת לא  צריכה חיזוקים ליופייה, היא מתעלמת מהערות שקשורות ליופי ומשתמשת ביופי שלה רק במקרים מיוחדים כמו בפגישותיה הדו שבועיות עם ילדי "בית הילד", היא יודעת שהילדים שם צמאים לשנויים ולחידושים.

נועה מתכוננת, הילדים כבר מחכים לה משעת בוקר מוקדמת, הילדים בבית הילד   הגיעו ממשפחות קשות יום, נועה עברה על כל התיקים, היא מכירה כל ילד היטב, כולל מצב משפחתו, נועה נקשרה במיוחד לאבי, ילד בן 6 שאימו איננה מסוגלת לגדל אותו ולמעשה כמעט וויתרה עליו, נועה יודעת שאבי כבר עומד בשער  ומחכה לה, היא מתניעה את  הקטנוע שלה חובשת את הקסדה וכבר היא מרחפת לאורך הטיילת לכיוון יפו, לבית הילד, חיוך רחב נמרח על פניו של אבי, ברגע שהבחין בקטנוע הכסוף נכנס לחצר,   הסתפרת!? קובע שואל אבי מיד כשנועה השתחררה מהקסדה, בוא בוא, קודם חיבוק ונשיקה ואחר כך שאלות של גברים, ענתה לו נועה, חוץ מזה, יפה לי לא?

בטח...בטח יפה, אומר הקטנצ'יק וקופץ אל בין זרועותיה, אויש..אתה מתחיל להיות כבד בשבילי פולטת נועה בצחוק, את יודעת נועה, מי ביקר אותי? שואל אבי, אם לא תספר לי  לא אדע..התלוצצה נועה, סבא היה פה מספר אבי לנועה, והוא הביא לי מתנה, מטוס גדול – ג'מבו..והוא גם סיפר לי שהוא טייס והוא טס בג'מבו לכל העולם וביום ההולדת    יקח אותי בג'מבו שלו לארץ קוראים לה אירופה וגם לאמריקה..נהדר לך אמרה נועה, אולי סבא השאיר לך את מספר הטלפון שלו? שואלת נועה, לא – סבא סיפר שהוא בונה עכשיו בית גדול גדול ועוד אין שם טלפון...וכשהבית יהיה גמור, אז הוא יקח אותי לגור איתו ואת תוכלי לבקר אותי שם, תגיד אבי, איך קוראים לסבא שואלת נועה?

אבי חושב קצת ועונה, אני לא יודע, אני קראתי לו סבא....

היום של נועה היה גדוש בפעילויות עם כעשרים ילדים וילדות, נועה נתנה את נשמתה לעבודת קודש זו, אף אחד פרט למנהלת לא ידע שנועה גדלה בבית הילד במשך 12 שנים,

היא עזבה כשהתגייסה לצבא ומאז היא קשורה למקום ומתנדבת לעבוד עם ילדי בית הילד פעמיים בשבוע, נועה מכירה את הצרכים של הילדים והיא יודעת מניסיונה, כמה נהנים הילדים עם הופעת דמות אימהית מבחוץ, אשר יודעת להעניק חום ואהבה ובייחוד מישהי יפ ה כמוה.

לפנות ערב הילדים ונועה עייפו, נועה התחילה להיפרד מהילדים, אחד אחד, זה הפך להיות טקס קבוע, הבנות הזילו דמעה בשקט.. האמת, הפרידה מאבי הלכה ונעשתה קשה                                      מביקור לביקור, נועה מחתה דמעה והתקינה את הקסדה לראשה כמנהגה בכל ביקוריה במקום, היא נסעה דרך השדרה, כי ברמזור הסמוך לה עמד קבצן נחמד שנועה נהגה לתת לו 2-3 שקלים בכל ביקור במקום, הפעם שלא כמנהגו, פנה אליה הקבצן ושאל: גברת אולי עוד שקל בבקשה ? נועה הוציא מארנקה מטבע נוסף ומבלי שתשאל הצטדק הקבצן, את יודעת ? הוא אומר, יש לי נכד בן 6 הוא לומד פה בפנימיה ,ואני חוסך כסף כדי לקחת אותו בג'מבו לטיול באירופה  ובאמריקה...

המשך יבוא ...

{כל הזכויות שמורות}

[email protected]