זו פעם ראשונה שאני מפרסמת משהו במדור "סיפורים".
אני כותבת שירים להלחנה אז בדרך כלל לא מפרסמת כאן.
לפני חודשיים פתחתי בלוג ובו אני משלבת סיפורים אישיים לצד שירים שכתבתי.
אשמח מאוד אם תקראו את הפוסט החדש שנקרא "הייתה אחת שידעה לעשות (ק)סמים.
זה סיפור אישי כולל שיר שכתבתי על בחורה שאני לא מכירה אבל חברה טובה שלה סיפרה לי שהיא מכורה לסמים.,
:זה הקטע מתוך הבלוג- עשיתי העתק הדבק כדי שתוכלו לקרוא הכל.
כבר בגיל 6 הכרתי את עולם הרוק.
הזמרים היו מאוד לטעמי: שיער ארוך, קעקועים,קול מחוספס ,גיטרה ותנועות גוף סקסיות.
הסיפור המלא על חיבתי לז'אנר הזה -בהמשך.
הסיפור שלי היום מתמקד בדבר הנורא הזה שנקרא "סמים".
הזמרים האלה שבהם צפיתי ועוד הרבה מוסיקאים טובים כמוהם מעולם לא הסתירו את נסיונם ו/או התמכרותם.
הייתי יושבת בסלון ,נרגשת כולי כשאבא שלי ז'ל לצידי והיינו מהופנטים למסך, נהנים מכל צליל של גיטרה וחספוס בקול.
אבל ברוקנ'רול כמו ברוקנ'רול אי אפשר שלא לדבר על כך שהזמרים האלה כותבים שירים כל כך יפים ומלחינים מנגינות "מעולם אחר" (רוק פסיכדלי למשל) תוך כדי השפעה של חומרים מסוכנים.
קראו קצת טקסטים ותבינו (ע'ע ג'ימי הנדריקס)
אז אבא שלי תמיד היה אומר לי "את רואה איך הסמים משפיעים"? או "עדיף לא לנסות בכלל כי את אף פעם לא יודעת איך זה ישפיע".
ודרך אגב אבא שלי מעולם לא התנסה בזה.
אבל אני הייתי ילדה סקרנית מאוד.
כשהייתי בכיתה יא' "נדלקתי" על איזה בחור, נפגשנו פעמיים, בפעם הראשונה הוא הודה שהוא משתמש בסמים ולא הייתה לי בעיה עם זה, להיפך, זה נראה לי מגניב.
בפעם השלישית כשהייתי אצלו בבית פתאום הבנתי כמה שאני תמימה.
ישבנו בחדר, האזנו לשירים של בוב מארלי ופתאום נכנס איזה בחור, סטלן "משהו פחד" שמכר לו גראס ואז הבנתי שנכנסתי למקום מסוכן מדי, אז אמרתי לו אחרי 10 דקות שאני חייבת ללכת ומעולם לא חזרתי.
היום כשאני רואה אותו מדי פעם אני מרחמת עליו, הפנים שלו מקומטות, השיניים לא במצב טוב,הדיבור מתגלגל מדי והוא נראה עייף ועוד שנייה הולך לאיבוד. מאחלת לו מכל הלב שייגמל ורפואה שלמה.
אז לא, מעולם לא התנסיתי בסמים מסוכנים, אבל כדורים, הם "צעדו איתי יד ביד" מגיל 17.
מגיל צעיר אני סובלת מבעיות רפואיות ובהתחלה ממש לא אהבתי כדורים, לא שהיום אני מאוהבת בהם אבל כבר התרגלתי וזאת בעיה רצינית לפי מה שאמא שלי תמיד טורחת להגיד.
לכדורים, כידוע, יש תופעות לוואי ואני יודעת ובטוחה שלטווח ארוך הם מזיקים. מקווה שהגוף שלי יעמוד בזה.
אבל לא היה לי תחליף אחר ולצערי לחץ,מתח, עצבים וחרדות זה משהו שגרתי אצלי ולפני שנתיים בערך התנסיתי בכל מיני כדורים נגד דיכאון וחרדה ואפילו כדורי הרגעה, שאלו כדורים שאני לא מאחלת לאף אחד להתנסות בהם ומתפללת שלא אצטרך עוד לעולם לקחת אותם שוב.
במשך כחצי שנה הם הרדימו אותי, שינו לי את מצב הרוח בתדירות גבוהה ובעיקר גרמו להיות בן אדם אחר.
בקיצור סמים לכל דבר ,ואני מודה לבורא עולם שהצלחתי להפסיק כי הם גרמו לי להתמכר ,ויום אחד הרגשתי כמו ארגוב בסרט "זוהר" כשפתאום לא מצאתי אותם והייתי עצבנית והפכתי את כל החדר עד שמצאתי (גרתי אז במעונות במכללת "אורנים").
לא חשבתי לפני כן שהגהנום כבר כאן...
אז לא עדיף להיות בשליטה?
אתה "עף" גבוה למעלה אבל בסוף נוחת הישר לאדמה כמו סמרטוט ומגלה שהמציאות לא השתנתה יותר מדי.
אסיים את הסיפור בנימה אופטימית.
השתדלו לקחת את החיים בפרופורציות,התרחקו מחומרים מסוכנים ,נסו לצייר את הכל בצבעים בהירים יותר.
סמים קלים-מחיר כבד!
*השיר הבא מבוסס על סיפור אמיתי על בחורה שאני לא מכירה אבל מאחלת לה הרבה בריאות ואושר.
חוזרת שוב לחלום/ מילים:שירה דמבוביץ'
קשה לה
ואין מי שידבר איתה על הכל
לא יודעת איך להוציא
ובפנים נגמר המקום
צובעת באפור עם המכחול
רק שיסתיים היום
את הדלתות לנעול
לחזור אל החלום
נדמה לה
שאף אחד כאן לא מבין
ואין במי להאמין
האנשים חוזרים, הולכים
ולא רואים, הם לא רואים
כמה הם כל כך דורכים
מנסה מעט לנשום
לחזור עכשיו אל החלום
קורה לה
שמתייסרת עד כאב
והראש כל כך כבד
נזכרת במקרה נורא
שנשבר לה כבר הלב
נעלמה עוד בחורה
כשהרוע התערבב
וכבש עוד מטרה
מציירת את הכל
רק שלא תחשוב פתאום
מנסה לצאת בזול
חוזרת שוב לחלום
כל הזכויות שמורות לשירה דמבוביץ' בלבד©
