מורא

מורא    נירה לוי-חכים

עוֹלָמוֹ שֶׁל זָקֵן,

יִבְלַע בְּמַמְלֶכֶת הַחֹשֶׁךְ.

דְּמָעוֹת יִזְלְגוּ לְתוֹךְ נַפְשׁוֹ,

וְהַנֶּפֶשׁ רוֹעֶדֶת חַיִל וְרָעֲדָה,

בֶּהָלָה וְאֵימָה.

זִקְנָה הִיא יַמֵּי רָעָה,

שֶׁאֵין אָנוּ חֲפָצִים בָּם.

הַשִּׁנַּיִם מָעֲטוּ,

חוּשֵׁי הַטַּעַם חָלְפוּ,

חָשְׁכוּ אוֹרוֹת בָּאֲרֻבּוֹת.

קוֹל וּצְלִיל

מִדִּירִים שִׁינָּה מֵעֵינָיו,

מְעִירִים אוֹתוֹ מִשְׁנָתוֹ,

אוֹמְרִים הִתְנַמְנַמְתָּ דַּי.

הַצְּלִילִים שֶׁהָיוּ עֲרֵבִים,

אֵינָם נִשְׁמָעִים לְאִישׁ בָּא בַּיָּמִים,

הַכֹּל מַפְחִיד מְטִיל מוֹרָא,

הַכֹּל זוֹעֵק מֵעֹמֶק הַנְּשָׁמָה.

מַמְלֶכֶת מִסְתּוֹרִין מְצַפֶּה לְבוָאְךָ,

הֶבֶל הֲבָלִים הַכֹּל סֵבֶל .

כול הזכויות שמורות!!!