חזרה ליצירות
סיפורים

נוצות

גנסיס | (14/10/2011 05:43) | 86 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
בשעת קפה אחר הצהריים שלי ושל שמואל,המוות היה מתישב לידנו ומקשיב לשיחה.כמעט ולא השגחתי בו.כי שמואל ואני שוחחנו בבדיחות הדעת על "שם" ועל"אחרי הכל".
_אז מה את אומרת?"היה שואל"יש משהו אחרי הכל"?
_אני יודעת?
_אני בטוח ששם  נהדר.עובדה שאף אחד עוד לא עזב ""שם כדי לחזור לכאן.סימן ששם יותר טוב.ואת אל תתווכחי אתי כי כשהיית עדיין בחיתולים,אני כבר הייתי בצבא.צחקנו ועברנו לנושא הבא.
בפעם אחרת כשהנושא עלה בצורה דומה אמרתי לו"אתה יודע מה?מי שילך הראשון(ולגיל אין ביטוח)יתן לשני סימן שיש "שם"
איזה סימן,למשל?שאל
אני יודעת?למשל ישלח לשני נוצה.זה יהיה הסימן.
 
הסכמנו בחיוך כי אף אחד מאתנו לא התיחס לפטפטת הזו ברצינות.    הוא עזב הראשון.
בשנה הראשונה  חשתי שאין לי בשביל מה לחיות.המשפחה,הידידים,לא עזבו אותי,אבל אפילו הטיפול בשמואל היה חסר לי.בין המעודדים מדי יום היה ידיד המשפחה שלנו,בן גילו של שמואל,עזריה.הוא הציע לי אוזן קשבת,ידידות ומה לא,עזריה היה משום מה שנוא נפשו של שמואל.יום אחד עזריה הגיע ודיבר בי ניכבדות.ששנים הוא אוהב אותי והוא רוצה שנהיה זוג שחי באושר ובהבנה והוא ידאג לי כאיש וכאב.לא יחסר לי דבר.בלוותי אותו למעלית,טרם הגיעה,לקח פני בידיו ונשק לי.נשיקתו נעמה לי.המעלית הגיעהוכשניסגרה על דמותו,שפיתאום עוררה בי כיסופים למה שכבר שנים לא חשתי,על סף דירתי היתה מונחת נוצה שחורה.הציפורים האלה
איך הן מעיפות נוצותיהן.החלון רחוק מהמעלית.עברתי לסדר היום.,
לעזריה עניתי למחרת שאם תוך שנה אכן יחוש כלפי מה שהוא חש כעת,נחשוב שנינו על הרעיון.תוך שנה גם עזריה עזב ל"שם".ביום מותו התעצבתי מאד.הסיכוי האחרון שלי לאהבה,כך ניראה לי אז,נגוז.בשעה ארבע ניגשתי כמינהגנו העתיק למכונת האספרסו לכוס קפה,ונוצת פוך לבנה היתה מונחת על השיש.אין זאת ,אלא כשפתחתי בבקר לרגע את רשת החלון היא התעופפה פנימה.כניראה יש קן יונים מעל החלון.כך אמרתי לעצמי.בעוד מיני ארועים גורליים בחיי מופיעות לי הנוצות.אבל ברור שכמו שלאדם יש תקופה של נשירת שער,אולי גם ליונות יש תקופה של נשירת נוצות בגוונים שונים וזה שהגוונים מתאימים בדיוק למה ששמואל היה אומר לי בכל מיקרה,זה רק עניין של צרוף מקרים.........

תגובות

חזרה ליצירות