האם כדאית עסקת שחרור גלעד שליט תמורת שחרור 1027 מחבלים?

 

אמת היא שאנו עם מאוד סולידרי בסיטואציה כזו ,ואנו מבני אברהם אבינו רחמנים בני רחמנים,ובשעת צרה לב גדול לנו,חיי אדם קדושים לנו וראשון במעלה.

 

אולם באמות מידה של השכל הישר מרתיעה אותנו עצם המחשבה לשחרר רוצחים כשבוודאי יהיה להם הרצון לרצוח שוב ולהביא שוב את הסכנה אל פתח בתינו,האם נשחרר שבוי אחד חי תמורת סכנה ממשית זו בעתיד.

 

ההלכה מתייחסת לשאלה זו בכובד ראש ומתנה תנאים לשחרור שבוי או בלשוננו פדיון שבויים.

 

אם ברור לנו שהשבוי אינו עומד בסכנת נפשות אזי פודים אותו בדמיו-פירוש: שבוי כנגד שבוי לפי ערכו או בכסף ממש לפי מידה נכונה ולא יתר מעל דמיו ,כלומר: שבוי כנגד מספר שבויים או בכסף ששווה מעל דמיו, וההסבר לכך הנו כדי לא לתת פתחון פה לצד השני או מוטבציה יותר לחטוף יהודים ולשבותם. אולם במקום שיש סכנת נפשות לשבוי פודים אותו יתר מעל דמיו ואפילו כנגד מספר רב של שבויים או ביותר מכפי שוויו , ומגוע אנו מתייחסים לכסף ממש,מפני תקון העולם שלא יווצר מצב שהצד השני ירושש את הצד הפודה.

 

שאלת המוסר פה שנניח שגלעד בסכנת חיים,וביודעינו שבשחרור מרצחים אנו מעודדים אותם לרצוח ולפגע שוב ולהעמיד בסכנה יהודים אחרים,האם במצב כזה פודים או לא?

 

גם כאן ההלכה קובעת חד משמעית במקום שיש סכנת חיים ממשית לשבוי פודים אותו מעל דמיו ואפילו כשיש סכנה עתידית. וכי למה?

 

שאין מעמידים סכנה ממשית עכשווית מול סכנה עתידית , ההלכה בוחנת זאת מגזירה שווה לגבי אדם הנוטה למות והרופאים קצבו את חייו,למרות שהנו  סובל ובוודאי שימות תוך רגעים ,כול עוד שלא מת נחשב חי ואין נוטלים את נשמתו מפני סכנה שימות לאחר כך ואפילו עוד מספר רגעים.

 

למרות וכפי שידוע לי שמערכת הבטחון הצהירה מפורשות שבשחרור המחבלים בוודאי יצאו מפגעים בנו וירצחו שוב,אולם זוהי סכנה עתידית וכעת אי פדיון גלעד מעמיד אותו בסכנה ממשית. אולם אם ברור וידוע כשמש למערכת הבטחון שגלעד איננו עומד בסכנת חיים אזי אין לשחרר את המחבלים אלא כפי דמיו כפי שציינו למעלה . אני רואה בשחרור זה למרות הצער בשחרור מחבלים ובהעמדת סכנה לפתחנו, בעוד שידוע לנו שאם העסקה לא הייתה יוצאת לפועל הרי שגלעד היה נכנס למצב של סכנת חיים ממשית על ידי בני עוולה שכמותם.

 

לכן עם כול הצער והכאב עת שמחה היא במעשה נכון שעשתה ממשלת ישראל.